תמיד של החול, התמיד של שבת ומוסף השבת / הרב גלעד סלומון
פרשתנו סוקרת בין השאר גם את סדר קורבן התמיד, וקורבנות המוספים המיוחדים לשבת ולמועדים. קרבן התמיד מורה על הקשר המתמיד, החיבור והתשוקה של הארץ אל השמיים, ולמרות שהוא קבוע ולכאורה חד גוני בכל יום מימות השנה, שזה נכון שיש לגייס את היכולות לעבוד את ה' יום אחרי יום בלי לחפש כל הזמן "אורות חדשים", הוא גם מורה על סדר ההתחדשות והעלייה המודרגת עד לאינסוף.
קרבן המוסף של שבת מיוחד מאוד על רקע שאר המוספים, ודווקא בזה שהוא ממש לא מיוחד, שכן "בסך הכול" הוא קרבן תמיד כפול. ועוד מצאנו בו ביטוי מיוחד של "עולת שבת בשבתו על עולת התמיד". מהו אותו היחס המיוחד שבין התמיד של החול, התמיד של שבת ומוסף השבת?
היה אדם יכול לחשוב שקדושת השבת היא מכפלה פשוטה של קדושת החול, "פי שתיים קודש" כשההבדל הוא כמותי, תוספת מעצימה במכפלת כוח אבל לא יותר מזה. זהו עוד יום מימי השבוע, אבל חווים בו את החיים חזק יותר, נקי יותר, אלא שבסופו של חשבון הכול נשאר על פי אותו עיקרון חיים.
הרב מסביר שלא כן הוא. לא שהכול נשאר אותו דבר אבל מעולה יותר, אין בשבת כל טעימה של חול, אלא שגם עבודת התמיד של היום הזה היא בטעם של שבת. גם ההתעלות התמידית היומיומית היא בעלת האופי של שבת. שבת היא לא עוד אחד מהימים, אלא היא "לא מעלמא הדין", היא הנשמה בעצמה בלי כל תלות בהופעה החולית שלה. יום השבת הוא פסגת השאיפות הקדושתיות שלנו, שכן הוא לא מתמצה בהוספה של קדושה מסוימת ומאופיינת לחולין, וגם לא בחיבור של שני תכנים שונים הנמצאים זה לצד זה ומסתדרים בכפיפה אחת, אלא יש רק קודש! וכשאנו כעת אומרים שיש רק קודש, אין הכוונה חלילה להתעלמות מהחול, לסלידה ממנו ובוז אליו, אלא בבחינת נשמה וגוף שאינם רק תוכן המתגלה בכלי, אלא הם שיעור קומה אחד שלם ומאוחד באחדות מופלאה בלא שום סתירה דיסהרמונית ולו גם הקלה ביותר.
השבת השבועית שלנו היא התנוצצות מאותו אור מבהיק עתידי של אחדות הקודש והחול היותר רדיקאליים ומתקדמים, כשהכול אחד מושלם, המופיע לכול מדרגותיו בהתאמה מוחלטת ביניהן. זהו יום שעליו ניתן לומר "אז תתענג על ה'… נחלה ללא מיצרים".
• ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.