אנו מכירים שני סוגי נזירים, האחד הוא אדם שעבר איזו חוויה לא נעימה מבחינה רוחנית, והוא חש שעליו לגדור עצמו כצעד מניעתי, לפחות לתקופה מסוימת, בבחינת "סור מרע". לעומתו, השני הוא איש מעלה שמבקש להשיג קומה חדשה של התעלות רוחנית, לפרוץ איזו דרך מיוחדת בשבילו, שעל מנת כן עליו להפסיק להיות משועבד לכמה מהאלמנטים בחיים הרגילים, על מנת "לחזור אליהם" אחר כך ממקום לגמרי אחר, בבחינת "עשה טוב". על שני אלו מקשים חז"ל את הקושיה הידועה, מדוע בסוף תקופת הנזירות יש להביא גם קורבן חטאת? לא מיבעי הנזיר הראשון, שקדוש יאמר לו, אלא אף איש המעלה!
העולם הזה הוא עולם מורכב, הטוב והרע משמשים בו בערבוביה, ולא רק דברים שהם טובים ולעומתם דברים רעים, אלא גם ואולי בעיקר שבאותם הדברים ניתן למצוא צד טוב וחיובי שאותו יש לחזק, וצד לא חיובי שבו יש להילחם. ככה הוא ביין, הנושא את כוח השמחה בקרבו מחד, ומאידך את כוח ההוללות, וגם בגידול השיער והבלטת היופי, שיש בה לחדד את יופי הבריאה, החיצוני והערכי, או חלילה להתמכר ולהחשיב רק את היפה לעין.
הרב כותב[1] על שני סוגי אנשים, או אם נרצה על שני שלבים בהתפתחות הרוחנית של האדם. האדם ה"המוני", זה שלא מסוגל לעשות חילוקים בתופעות איתן הוא נפגש, רואה את הכול בשחור או לבן, שלישי לגמרי או חיובי לגמרי, רע או טוב, אין אצלו אף פעם אמצע, אין "בדרך", אין לו יכולת לקבל את המורכבות של החיים ולהתבונן בו זמנית על אותה התופעה ולדעת שיש בה מן החיובי והשלילי כאחד. הוא לעיתים לובש בזאת גם צורה מאוד אידיאליסטית, ברורה, מלאה להט והתלהבות, עקרונית חסרת פשרות, אלא שמתחתיה צומחת אישיות רדודה, עצבנית, חסרת יכולת הקשבה וקבלה. וככול שאדם הוא פחות "המוני", הוא יכול להבחין בכול דבר שבו הוא נפגש בטוב וברע, להפריד ולחלק בין התוכן השלילי שאותו הוא כמובן ממשיך לשנוא ולהילחם בו, באותה הדבקות והאנרגיה בדיוק כמו הראשון, אבל לא פחות מכך הוא מבחין בצדדים הטובים השורשיים של הדבר, אלו שצריכים רק שאכן יבחינו בהם, יישרו אותם ויתנו להם דומיננטיות. אלו שבלעדיהם גם לצד השלילי לא הייתה יכולת קיום, אלא שחוסר פרופורציות ואי הבנה הביאו ליד כך שהוא מתבלט ומוביל. לא הכול טוב או רע, יש דברים טובים ואנשים טובים מאוד, שמסיבות שונות מופיע דרכם הלא טוב, ויש להבחין בין הנושא הרע לבין הנשא שלו שלעיתים רבות הוא מצדו ממש טוב וחיובי, אלא שכמו שאומרים "יש בעיות". דרך העלייה ממילא היא כמובן שלילת הרע שבו, אבל לא פחות מכך העצמת הטוב שבו.
אפשר להינזר לתקופה, להיות קצת "המוני" לשם סור מרע או עשה טוב, אלא שצריך לדעת שהמוניות בעצמה היא "חטא" ושזהו מקום הסכנה להישארות עם תבניות התבוננות ויחס לדברים, שיש לברר ולהבחין בין הטוב והרע שבהם, לאהוב ולהעצים את מה שראוי, ולשנוא ולהיאבק במה שאינו,בנשימה אחת.
· ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.
[1] בספר אורות הקודש חלק ד', עמוד תצ"ז בפסקה "שנאת הרע בעצמו ואור החסד".