פעמיים מצאנו התנגדות של מלאכי השרת למהלכים חשובים העומדים להתרחש. הפעם הראשונה היתה בבריאת האדם: בשעה שרצה הקב"ה לברוא את האדם ברא כת מלאכים ונועץ בהם, כביכול, "נעשה אדם",- אמרו: "מה אנוש כי תזכרנו". הפעם השניה היתה בבואו להוריד לעם ישראל תורה מן השמים, "אמרו לפניו מלאכי השרת- חמדה שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?! "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ד' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים".
התנגדותם של המלאכים קשורה היא בחידוש המונח ביסוד יצירתו של האדם. נברא המורכב מיצורים עליונים ותחתונים, כולל את כולם ובו הם תלויים גדולים כקטנים עליונים כנחותים. ברצותו יטה דרכיו לרעה, ויוריד עימו את כל יצורי תבל אלי שחת, ועמם אף את המלאכים, וברצותו, יעלה וירומם את כולם מעלה מעלה.
סיכון גדול יש בדבר. קיימת אפשרות שדברים טובים ונפלאים, מלאים תוכן וערך, ירדו לטמיון ויאבדו, חלילה.
ומה תקנתו? מהי תשובת המלאכים? כיצד אכך יבטיח שלא יפיל ויהרוס עולם בנוי ומתוקן? התשובה מצויה בפולמוס השני של המלאכים. בהתנגדותם להורדת התורה לארץ. כיצד? כאשר ישנה בעולם תורה, נולדת האפשרות להשתחרר מסכנת הורדת העולם לאבדון והרס.
בחיבור אמיתי של האדם עם התורה, הריהו משוחרר מכבלי גופניותו, ביכולתו מעתה להשתחרר לחלוטין משעבוד כוחות החומר. "זאת התורה- אדם כי ימות באהל"- ימית עצמו באהלה של תורה. "מוות" זה אינו שלילי. זהו השחרור מהמשעבד שבחיי הגוף, למות באהל פירושו לבוא אל המדרגה המלאכית שיכולים המלאכים להגיע אליה.
אך לשם כך, לשם התוודעות למצב נעלה זה, באה כפיית הר כגיגית. הכפיה וביטול הבחירה, היא טעימה מאותו עולם עליון שבו האדם בן חורין מתאוות גופו. שכוחותיו כולם חפצים מטבעם אך בטוב ובקודש. מצב נפש כזה שממנו נראה העולם עם כל תאוותיו ותשוקותיו כה תפל ביחס אל ההשגות העליונות, הערבות והנפלאות שמשיגים בתורה.
משבאנו לגובה זה, אין המלאכים מתנגדים כלל. אדרבה, נדמינו אז להם כמוהם, כמלאכים, היודעים את הרז שמלאכי השרת משתמשים בו 'נעשה קודם ל'נשמע', עושי דברו לשמוע בקול דברו. כי נפשנו מטבעה חושקת עוד לפני ההבנה והדעת, לשמור ולעשות. ורק אז גם 'נשמע' כדי לזכות גם בהשגה שכלית.
או אז הרינו פוגשים את מלאכי השרת, לא כאויבים ומתנגדים, אלא כידידים ומוקירים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעני. "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל וקשרו לו שני כתרים- אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע".
זהו המצב השלם העתיד, שאליו הגענו אז במעמד הר סיני, שבכוח קיים הוא בנשמתנו תמיד, וביחידי סגולה הריהו גם מתגלה בפועל.
ואמנם חזרנו אחרי המעמד, שוב למצב של בחירה, ללא הכרח וכפיה, הקושרת אותנו דווקא אל הטוב, אך אותם רגעים שנתעלינו אליהם, מסמנים את מהותנו, את עצמיותנו, והם התשובה למלאכים: עוד יתעלה האדם לגובה זה שכבר אינו עלול ליפול ולהפיל את הכל, על ידי דבקותו בתורה המיישרת דרכיו, עד אשר יהיו כל כוחותיו רתומים למרכבת הקדושה וכמלאכי השרת, לעבודתו יתברך ירדוף.