באמת לפי התורה הקב"ה הוא שמברך את עם ישראל  "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". אז מה אם כן תפקיד הכהנים, הרי הברכה מאת ד', "יברכך ד' וישמרך", "יאר ד' פניו אליך". הכהנים מרכזים את תודעת העם כלפי מעלה. הכהן, איש העבודה, חי כל הזמן בתודעה כמה אנחנו עבדי ד', כמה אנחנו בטלים כלפי שמים. הכהן רואה מידי יום את הקורבנות העולים מעלה, את התעלותם והתבטלותם כלפי הקודש. הכהן שיודע כמה אנחנו  כולנו תלויים בריבונו של עולם, נמשכים אליו, מקבלים ממנו, מושך סביבו את העם, מרכז סביבו את העם להיות בעמדת מקבלים, בעמדת מקבלי ברכה.
בשביל באמת לקבל ברכה צריך קצת הכנעה, צריכה להיות קצת ענווה. לברך- ב.ר.כ.- משמש בעברית גם כפועל שמבטא השתחוויה. "נברכה לפני ד' עושנו". "ואני אשתחוה אכרעה אברכה לפני ד'", לשון ברכיים. יש בברכה, בקבלת הברכה, ממידת ההשתחויה וההכנעה כלפי מעלה.
הכהנים מרכזים את התבטלות העם. כולם מורידים את ראשם, מכופפים את עיניהם, מיד לאחר ברכת "מודים", כאשר כל הציבור כורע, כשכל הציבור מכופף את ראשו בהודאה, אז ברגע הזה ישנה יכולת לעמוד אל מול מקור הברכה, באמת- באמת להכיר שד' הוא מקור הברכה".
"ושמו את שמי על בני ישראל"- תפקיד הכהנים הוא להיות אלה שמחברים את בני ישראל אל תודעת שם ד', אל התודעה הריכוזית  הפנימית הזאת. דווקא כך אפשר גם לדבר על ברכת השלום. האנשים מרובים בדעותיהם ורצונותיהם, אבל ההכנעה כלפי המקור האלוקי, כלפי שם ד', היא זאת שמאפשרת ליצור גם שלום, כי מחלוקת שהיא לשם שמים היא  מחלוקת שסופה לבנות שלום בישראל, סופה להתקיים.
שבת שלום וחודש טוב