אחת מהפרשיות המופיעות בפרשתנו היא פרשת סוטה. הצורה המיוחדת שבה מתבררים הדברים בודאי מחייבת התבוננות והעמקה. התורה מצוה על מעמד שלם שצריך להיערך סביב עניין זה, וחכמינו ז"ל מרחיבים ומבארים את פרטיו במשניות ובגמרא.
יסוד אחד חשוב לזכור ולהזכיר, יסוד פשוט ועמוק, שבפשטותו- כך גם השכחה והשחיקה מצויים בו. העניין המרכזי שבאותו מעמד הוא השלכת המגילה הכתובה אל תוך המים המאררים. בתוך הכתוב מופיע גם שם השם, והוא נמחק על ידי המים. ומכאן למדו חכמים: "גדול שלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים" (חולין קמא.). לעקרון זה גם השלכות הלכתיות רבות, ואחת המפורסמות שבהן היא סדר הקדימויות בקניית האמצעים לקיום מצוה. בגמרא במסכת שבת (כג:) נאמר, שמי שאין לו די כסף לקניית נר חנוכה, יין לקידוש היום או נר שבת- לעולם נר שבת קודם משום שלום ביתו. וכך סיים הרמב"ם את הלכות חנוכה החותמת את "ספר זמנים": "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום- נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שהתורה כולה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
על דברי הרמב"ם הללו מביא ה"מגיד משנה" את דברי חז"ל במדרש (ספרי) לפרשתנו, על פסוקי ברכת כהנים: "גדול השלום שחותמיהן של כל הברכות שלום, שנאמר ישא ד' פניו אליך וישם לך שלום". השלום- בודאי הוא שאיפה גדולה, עמוקה וכללית. שמו של הקב"ה נקרא שלום. ועל כל זה, מגיעים הדברים עד לדאגה ל"אווירת השלום" הממשית הנדרשת לחיות בין איש לרעהו ובין איש לאשתו. מחיקת השם היא מהתורה, ואיסור זה נדחה מפני השכנת שלום והתקנת היחסים שבתוך הבית. ה"שלום הגדול" והכללי דורש ומתבסס גם על יציבותו של ה"שלום הקטן" והפרטי. "התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" (לשון הרמב"ם לעייל). התורה באה לגלות כיצד העולם כולו קשור ומאוחד באחדות עליונה ומקורית. הכל נכלל באחדות האלוקית, ובהרמוניה מופלאה הכל מתגלה בגווני הבריאה והיצירה האנושית. וה"תפארת"- זו מתן תורה. התורה היא התפארת, תמונה שלמה וכוללת של המציאות כולה, שמתוכה יש מקום וערך לכל פרט מפרטיה. פעולת השלום הזו היא פעולה אדירה, ארוכה ומקיפה. אך התגלותה בתוכנו נשענת על יסוד מאוד בסיסי שצריך להבנות בנפש- נטיית השלום. הנטיה להתאחד, להתחשב, להקשיב, להיות רגיש למי שמחוץ לו, למי ששונה ממנו- זהו השורש הנפשי- מידותי שמאפשר את התגלות השלום בתוך חיינו, במהלכים שהולכים, מתרחבים ומקיפים עולם ומלואו. עלינו בראש ובראשונה לצאת מחוגנו הצר, מהמבט הפרטי, מהדאגה רק למצבנו האישי ולטיפוח מאוייו. השלום הוא בראש ובראשונה הדאגה לזולת, ההבנה שיש עולמות נוספים מלבד עולמי שלי, ואני רוצה בטובתם ובהצלחתם. ועבודה זו- עבודה גדולה היא. "הרבה צריך אדם לעמול עד שיצוייר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו" (הרב קוק, פנקס יג', אות פו'). אך היא הכלי להתפתח ממנו הלאה, לשאוף לטוב, להטיב, לתקן ולשכלל. זו תורה אמיתית, תורת חסד, תורה שנובעת מתוך רצון בטובת הכל. השלום נקרא כלי מחזיק ברכה. יש ברכה שבתוכנו, לתת מקום בתוכנו לעוד ועוד עולמות, לעוד אנשים, להכיל ולהרגיש את האחר והשונה- בכך אנחנו יוצאים מהתרכזות בפרטיות, והופכים להיות ליותר כלליים, יותר נצחיים, יותר אלוקיים. שבת שלום!