ברכת כהנים המשולשת מבטאת את הכוחות המשולשים שעומדים בבסיס של ישראל, שלושת האבות. הברכה נותנת מקום במציאות לקשר המיוחד שנוצק בעם ישראל בראשית מטעם, מעבר לזכות הישראלית בקשר המיוחד, ישנו אף ציווי על הכהנים לברך את ישראל, זו לא רק זכות אלא חובה לגלות ולבטא את הענין המיוחד הזה.
מתוך הענין הזה, ניתן וצריך להתמודד עם התופעות המסובכות יותר, הפרטיות יותר, ולגלות בהם את אותו כח מיוחד. בפרשיית גזל הגר, לכאורה נותנת התורה פתרון פשוט, כשאין למי להחזיר, נותנים ל"הקדש" הכללי. אך מכלל לאו נשמע ההן: "ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו, האשם המושב לה' לכהן..." משמע שאם יש לאיש גואל, ההשבה לגואל היא היא ההשבה לה'. יש אפשרות בהשבת הגזל, לא רק לתקן את העוול שנעשה אלא גם "להשיב לה'", להפוך את הסיבוך לחלק מה"דרך", מהתהליך.

הקשר העמוק ל"כה תברכו.." בונה את הקשר והאמון בתוך המסגרת הישראלית הכללית וגם בתוך המסגרת הפרטית "וישם לך שלום..". הפך האמון, המעילה, מופיע בפרשיית סוטה. בה, כגודל הקשר וייחודו כך גם נוראות חורבנו... המים השייכים לקביעות ולאמונה, פוגשים בעפר, המסמן את המקומות שעוד לא תוקנו, את הארועים של סיבוכי הדרך הצריכים ניתוב ובניה.
"בדיקת מי סוטה ממקור החיים העליונים היא לקוחה, מכל אשרה וברכתה של תורה אשר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. העולם הולך ותועה בנתיבותיו, אבל מבקש הוא את האמון האלהי..."
כשישנה בקשה, תשוקה, לתהליך ולתנועה בדרך, נותנת התורה את הנתיב מחזיר האמון "ונקתה ונזרעה זרע..." המפגש עם כוחה של הברכה, עם היסודות החסונים, מצליח לבנות ולבסס, לנתב ולברר את הדרך בעולם של תעיה ומבוכה, אף המעילה הפרטית, המסמלת את המעילה בעצם הקשר בין ישראל לקב"ה, במינות, מתקנת ושבה לאורה של תורה.
הכח הישראלי, כח הבנים, הנמצא במדבר מתגלה בקורבנות הנשיאים, קרבנות יחיד שיש להם דיני קרבן ציבור "וביום השביעי נשיא לבני אפרים.."- קרבן יחיד המוקרב בשבת...
אף בראשיתה של פרשה, בנשיאת הראש, נתינת המשמעות הנצחית לפרטי התהליך, לכוחה ומשמעותה של "המלאכה", נותנת את הטון ואת הרקע המתאים לסוגיות הסבוכות של ההולכים בדרך.
וגם לנו ההולכים, שלפעמים גם תועים... יש ברכה, התווית כיוון, נשיאת ראש, שמתוכה וממנה נעים ומפתחים את מעלת המדבר, מעלת ה"מדָבֵּר".