השבת הבאה עלינו לטובה נמצאת במרכזם של שלושת ימי ההגבלה, במרכז ההכנה לקראת חג מתן תורה. מובא בגמ' שבת פח.: 'דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהיב לנא אוריין תלתאי (תורה משולשת: תורה, נביאים, כתובים), לעמא תלתאי (לעם משולש: כהנים, לווים, ישראלים), ע"י תליתאי (ע"י משה שהיה שלישי לבטן אחרי מרים ואהרון), ביום תליתאי (ביום השלישי לפרישה), בירחא תליתאי (בחודש השלישי הוא חודש סיוון)'.
גם פרשתנו מחולקת בשלשות בחלק הראשון פותחת במפקד שלושת משפחות הלווים מבן שלושים, המפקד החותם את מפקד בני ישראל מהפרשה הקודמת. בחלק השלישי עוסקת באריכות גדולה בקורבנות הנשיאים, ראשי העם המורמים מעם ונותנים את קריאת הכיוון.
בתווך החלק המרכזי, שלושה סוגי טמאים המשולחים: מצורע, זב וטמא מת. משלושה מחנות שונים: מחנה כהונה, לוויה וישראל. ולאחריהם שלוש מצוות: גזל הגר, סוטה ונזיר. הנחתמים בברכה המשולשת בתורה.
שלושה חלקים של שלוש קבוצות מילים.
[אגב, פרשת נשא היא גם אחת משלושת הפרשות הארוכות: נשא היא הפרשה הארוכה בתורה - קע"ו פסוקים! פרק קי"ט בתהילים הפרק הארוך בתנ"ך המונה קע"ו פסוקים, ומסכת בבא בתרא המסכת הארוכה בש"ס המונה קע"ו דפים...]
ננסה לתפור קצת את השלשות ע"פ פירוש הרש"ר הירש-
טמא המת משולח ממחנה שכינה ,שלא כמו בתפיסה האלילית שם המוות מורה על עוצמת האל שגבהות האדם שח מפניה, עצמת כחות הטבע שאין לעמוד בפניה. לא כן חלק יעקב 'אין במות זכרך בשאול מי יודה לך' לא המוות והקבר הם חותמו של ה' אלא העוצמה שהאדם נכנע בחייו והכורה קבר למעטהו הגופני. האדם קרוב אל ה' עוד בחייו בכוחו המוסרי של חירותו האלוקית שה' נפח באפיו, הכח למשול בחירות בכוחותיו הארציים. האדם החי העושה חובתו הוא המספר כבוד אל! 'כי לא שאול יודך מות יהללך' אלא 'חי חי הוא יודך' זו הרינה היוצאת מתורת ישראל. האדם החי יודה לאלוקים חיים והוא ירחיק את כל מי שנטמא במת מתחום המקדש ממחנה שכינה.
זב וזבה המשולחים ממחנה לויה מסמלים את טהרת חיי המשפחה שהיא החובה הבסיסית המוטלת על כל מי שרוצה לעלות בהר ה' ולהתקרב אל הקודש.
בתורתנו הקדושה מעלה רוחנית של האדם אינה מעניקה חנינה על השחתה מוסרית אלא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וגם הטהרה הנדרשת ממנו היא חמורה ומקיפה יותר - 'ולא יראה בך ערות דבר' מלמד שהעריות מסלקות את השכינה, 'ומעלין מדוכן ליוחסין' זו היא הרוח שהיתה מרחפת במחנה לוויה ולכן זב וזבה משולחין משם.
מצורע משולח ממחנה ישראל. מצורע הוא נגע חברתי הבא על לשון הרע וכד'. הרחקת המצורע נועדה לדאוג לטהרה חברתית ולכן ברור למה הוא משלח אף ממחנה ישראל.
ומקבילים אלהם שלושת המצוות: מצוות גזל הגר מורה על מציאות ה' בכל מקום, אף הנידח ביותר. בכל מקום צריך להופיע דבר ה' בצדק חברתי ומקביל הוא לשילוח המצורע. מצוות סוטה מקבילה לשילוח הזב והזבה ומורה על ש'זכו שכינה בינהם' ממש בתוך חיי האישות בין איש לאשתו.
דין נזיר האסור בטומאת מת מקביל למצוות שילוח טמאי מתים ממחנה שכינה מורה על שה' שורה בחיים בחיי האדם הפרטי המתעלה ומעלה את חייו לשאיפת הטוב והמוסר וכשמחנה ישראל מחנה לויה ומחנה שכינה מטהרים שורה הברכה, הברכה המשולשת בתורה.