בפרשתנו, מסעי, מסתיים למעשה תיאור הקורות אותנו ויצירתנו לעם. ספר דברים מהווה חזרה על האמור כבר בתורה.
אף שעדיין מצויים אנו במדבר, טרם בואנו אל הארץ, משב רוחה המרענן של ארץ ישראל כבר נושב אלינו מעבר הירדן. הפרשה ספוגה כולה בניחוחה של ארץ ישראל וההכנות להיאחזות בה.
תחילה, המסעות. כשזוכים סוף סוף להכנס לארץ, אין לשכוח את כל השלבים שהביאו לרגע הגדול. אין שוכחים ואין מדלגים על שום תחנה. אלמלא כל שלב והפרק המיוחד לו, על סיבוכיו ולקחיו, לא היינו זוכים להכנס לארץ.
נכונים הדברים גם לכניסה שלנו בדורותנו אלו. ההתפרקות המהירה מזכרון וממורשת שנות אלפיים, בטענה שכל אלו מיותרים מעתה, צריכה בדיקה גדולה. רבים הם אוצרות הרוח שנרכשו והתכונות שנבנו בנו דווקא דרך מוראות הגלות ובלבולה, שצריכים להשאר עמנו. בכובד ראש יש לדון כשבאים להחליט מה הפך לחלק בלתי נפרד של חיי הרוח והמוסר שלנו ומה באמת 'גלותי'.
השלב הבא הוא ההתכוננות לכיבוש הארץ. במהלך המלחמה עלינו להיזהר מ'חצי- עבודה'. לא טבעית לנו מלחמת החרמה, ההשמדה הטוטאלית ואיבוד כל זכר, אולם אם רוצים לנחול את הארץ באמת, חובה היא, גם אם איננה נעימה, לעסוק בטיהור הארץ מכל רע ותועבה ללא שום פשרות. ללא מאבק עקשני זה, תרד לטמיון של פעולת ההתיישבות: "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה".
פרשת הגבולות ונשיאי המטות, יורדת כבר באופן המעשי ביותר, לסידורי ההתיישבות והנחלה, מעין חלוקת גזרות למפקדים, הניתנת בקבוצת הפקודות טרם יציאה לנוהל קרב.
ומכאן באים אנו אל עומק ערכה של ארץ ישראל- פרשת ערי הלויים וערי המקלט. לכאורה אלו הן שני קצוות החברה. ערים המיוחדות ללויים הן שיאה של התעלות האומה. עם עובד אדמה הנהנה מיגיע כפו, מפריש מאדמתו ומיבול עמלו ונותן לנבחרים מתוכו תמיכה מכובדת על מנת שלא יטרדו בדאגת פרנסה ויהיו פנויים לעסק רוחני וישפיעו רוב ברכה ושפע רוחני על החברה כולה.
ומנגד- ערי המקלט לרוצחים, אנשים שנקלעו לשפל המצב המוסרי והחברתי, אנשים שנתגלגל לידם הקשה שבחטאים, מוצאים מקלט בערים שיועדו להם. ברבים מעמי התבל, בפרט אלו שאדמתם רחבת ידיים או שמושבות להם מעבר לים, נהגו להגלות אל ארץ גזרה מרוחקת את הפושעים והנידונים לחיי בדידות, שלא יסכנו בחברתם את שלום הציבור. ערי המקלט שלנו, אינם ממוקמים אי שם בירכתי ארץ, הם מרכזיים במיקומם, והרבה יותר מזה- בשכנות המופלאה המתקיימת בתוכן. מסתבר שערי המקלט וערי הלויים, למרבה הפלא, אחת הן. רובן של ערי המקלט, הן בעצם ערי לויים (מכות י'). האומה, אחת היא, והארץ, אחת היא. ושני קצוות הקשת החברתית מתאחדים יחדיו בהשפעה ברוכה, המאירה בזוהר האחדות והערבות ההדדית שלה על כל שאר העמים.
כזו היא ארצנו, ארץ- ישראל. שייכת היא ומתאימה לכל הדרגות. מרום חוגי האינטליגנציה המשכילה והקדשה, עד תחתיות ההמון המגושם והפשוט. מתוך כור ההיתוך של העם בארצו יתוקנו כל המעקשים וייעלו כל הנפולים. איננו זקוקים לשום גורם מבחוץ. לא למי שימלוך, ידריך או ירומם אותנו, ואף לא למי שיקלוט את ה'פסולת האנושית' שלנו.
"הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך"- ברכא דכולא ביה (חולין נ"ו).
כח החיים הער, של העם בארצו, פועל את פעילותו הבריאה, לתקן ולהעלות ולרומם אותנו, ומתוכנו, את העולם כולו.