מיד אחרי איסוף השלל ממלחמת מדין, מתעוררת הסוגיה של חמדת הממון. כך אמרו חז"ל במדרש: "כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים... כשביקש שיעשירו בני גד וראובן הפיל את המדינים לפני ישראל כדי שיעשירו בני גד וראובן..." (וראה במפרשי המדרש, שחלוקת שלל מלחמת מדין היתה שוה בין כולם, אלא כוונת המדרש היא השפלת המזל וההצלחה של מדין ומסירתם לבני גד וראובן).
כנראה, שבירור זה חשוב שיעשה לפני הכניסה לארץ . בחיי המדבר אין רכוש פרטי, ויצר ה"רכושנות" והרדיפה אחרי צבירת ההון לא כ"כ קיים. הכניסה לארץ כוללת קניין של נכסים ושאיפה של שגשוג והצלחה בתחום זה, וכאן יש צורך להבהיר את הנושא.
"שלוש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם... חכמה, גבורה, עושר. אימתי בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה... ובזמן שאינן באין מן הקב"ה סופן להפסק... וכן אתה מוצא בבני גד וראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ- ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דבה"י, א', ה'- כ"ו) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה. ומי גרם להם, על שהפרישו עצמם מישראל בשביל קנינם" (במדרש, כאן).
לעשירות יש תפקיד ויש מקום. יש בה אמצעים לפעול ולהשפיע, לתקן ולהיטיב. היא גם מועילה לחכמה: "עטרת חכמים- עושרם- כי העושר יועיל לחכמה" (אבן- עזרא, משלי י"ד, כ"ד), וגם יכולה לסייע לקשרי ידידות: "הון יוסיף רעים רבים..." (משלי י"ט, ד'). העשירות גם מאפשרת לאדם לבחור, לברר באמת במה הוא חפץ ובמה לא. הוא יכול לעשות את הדברים מבחירה חופשית ולא מתוך הכרח. הוא גם איננו תלותי. האפשרויות פתוחות בפניו. ובכל אלה טמון גם הסיכון. השחרור מהתלויות והכח שביכולת ההשגה והקנין יכולים לסחרר את האדם, והוא מאבד את הכיוון.
כך ביקש שלמה: "שתיים שאלתי מאיתך ואל תמנע ממני בטרם אמות". שתי בקשות מיוחדות- האחת, "שיא ודבר כזב הרחק ממני".
והשניה, " ראש (עניות) ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי".
שלמה, שידע עשירות מהי, מבקש "...ועושר אל תתן לי"- "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ד'" (משלי, ל', ז'- ט').
יחד עם העושר והאפשרויות שנפתחות, והיכולות שמתרחבות, עלולות להתגבר נטיות הבטחון העצמי המופרז, חוסר הקשבה לסובב, הסתגרות. יש עושר שמור לבעליו ולרעתו.
זמן רב מימי חיינו מרוכז סביב השגת הממון. "צרכי עמך מרובים".
יחד עם הצרכים, יש גם נטיה בתוך הלב- אם אפשר, שיהיה יותר. למה לא.
הנערים יוצאים לחופשה ומחפשים עבודה, רוצים להשיג כסף.
סייגים אנחנו צריכים להעמיד לעצמנו- בראש ובראשונה בתוכנו פנימה בסדרי הערכים והחשיבות, וממילא גם בהשלכות המעשיות הנגזרות מכך.
"מזונותיו של אדם קצובין לו מראש- השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום- טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה" (ראה גמ' ביצה ט"ז). המאמצים והיוזמות שנעשים לשם שגשוג והצלחה כלכלית- ודאי חשובים, אך תמיד עליהם לבוא מתוך חשבון צלול של הערכת החיים והכיוון שאליו הם צריכים להתקדם, ושלא "יקום הגולם על יוצרו". ממילא, גם השיקולים המעשיים לא יאבדו עשתונות- מהי השתדלות נצרכת והגיונית, מביאה שיפור ותועלת, ומהי הפרזה והסחפות. כל הכלים של החיים, האפשרויות והיכולות- הם כלים. לתוכם צריך ליצוק תוכן, וזוהי נקודת המהות המכריעה את החיים, את שמחתם ואת קיומם ושגשוגם העתידי.