שבט לוי, הלויים בכלל, עליהם נאמר שהם נפוצים בארץ, "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל", כך מברך אותם יעקב. נפוצים בארץ  ללמד תורה, להעביר מסרים, והם מלמדים אותנו את סודה של התנועה הרוחנית. יחד עם ההתקבעות שאנחנו הולכים לקראתה בארץ, דווקא לפני שעוד רגע כל אחד יקבל את הנחלה שלו ואת האדמה שלו, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו נמצאים גם בתנועה. והמסעות נמשכים, המסעות האישיים והרוחניים, המסעות הנפשיים, האדם חייב להיות במסילה ובתנועה. אוי לו לאדם שבגלל התקבעות חומרית- כלכלית- נדל"נית, גם אישיותו התקבעה, הוא הפסיק ליסוע מתחנה לתחנה.

ויסעו ויחנו, ויסעו ויחנו, כל כך הרבה פעמים בפרשת השבוע, לא רק בשביל ללמוד היסטוריה, בשביל ללמוד על עצמנו- כמה אנחנו צריכים להיות ערניים ליסוד הנסיעה שבנו. גם בחיים האישיים וגם בחיים הלאומיים. להודות לה' על זה שיש כח כזה שדוחף אותנו לנוע.
שבט לוי. שבט לוי שבאומה, שבט לוי בכל אחד ואחד מאיתנו שדוחף אותנו לא להישאר במקום. זאת אולי התרופה הגדולה ביותר לימים של חורבן, של מיצרים, של שממה- לשוב אל התנועה, רק לא להיות דוממים.

התנועה תמיד משולה לדרך, ופרשת מסעי מסיימת את ספר במדבר שכולו עוסק בדרך. דרך ארוכה, והדרכים הם תורה בפני עצמה איך ליצור מעבר נכון וטוב משלב לשלב, לא לזרוק את השלב הקודם, אבל להיות פתוח לשלב הבא.

ישנה תפילה מיוחד של רבי נחוניה בן הקנה "אנא בכוח גדולת ימינך... קבל רינת עמך", תפילה המורכבת ארבעים ושתיים מילים. תפילה שעוסקת בתנועה, במעבר. זאת תפילה שיש האומרים אותה בבוקר ויש האומרים אותה בערב, יש האומרים אותה בספירת העומר ויש האומרים אותה בהלוויות, בזמנים של מעברים. רבי נחוניה בן הקנה הוא מומחה גדול למעברים, הוא זה שמתקן גם את התפילה של כניסה ויציאה מבית המדרש.

 עולם שלם, עולם המעברים, עולם התנועה וההתקדמות, איך יוצאים ממקום, איך צועדים ואיך נכנסים למקום הבא.
"ויסעו ויחנו על פי ה' "- המסעות יימשכו עוד ועוד בנשמתנו, ובכך כולנו נתלווה ללויים העסוקים כל כך בשירה גדולה, שירה של עלייה, שירה של הליכה מחיל אל חיל.
שבת שלום, ושריבונו של עולם יהפוך לנו לששון, לשמחה, לישועה ולנחמה ולתנועה גדולה, את חודש אב הבא עלינו לטובה.