ה"מגן אברהם" על "אורח חיים" כותב שישנו מנהג לקרוא את כל ארבעים ושתיים המסעות של פרשת מסעי ברצף, ללא הפסקה, מכיוון שארבעים ושניים המסעות הם כנגד אחד משמותיו של הקב"ה שיש בו ארבעים ושתיים אותיות, הנקרא בגמרא "שם מ"ב".
מסעות הם צעדים, הליכות. לפעמים מזלזלים בצעדים הקטנים, אבל השם הזה, שם ארבעים ושתיים מלמד אותנו שכל פסיעה היא אחת מהאותיות שהולכת ומצטרפת לשם גדול, למהלך גדול, לקריאה. כל דיבור קטן כל מעשה קטן כל צעד הוא עוד גילוי של רצון אלוקי, הוא עוד סעיף. הרגישות לפרטים, הרגישות לדרך, היא הנושא שאיתו אנחנו מסיימים את הספר, ספר הדרך, ספר במדבר הספר שעוסק בדרך הארוכה שממצרים לישראל, דרך שנמשכה ארבעים שנה. ובאופן כללי, צריך להיות רגישים לדרכים לשלבים השונים, לכל צעד וצעד.
ישנה גם תפילה מיוחדת שעסוקה ברגישות לדרך, תפילה שמורכבת מארבעים ושניים מילים, "אנא בכח גדולת ימינך", תפילת רבי נחוניה בן הקנה. בדרך, במעברים ממצב למצב, משלב לשלב, צריך לשים לב לרגישות, לשים לב לשלבים השונים שאותם אנחנו עוברים. גם בארץ ישראל יש ארבעים ושניים ערים של הלויים, אומרת התורה בפרשת מסעי. ארבעים ושניים מקומות שבהם אפשר להפגש עם הלויים. הלויים מומחים גדולים לדרך.
הם אלה שאין להם נחלה קבועה , הם אלו שסחבו את הכלים של המשכן בדרך, הם אלה שרגישים מאוד לצעדים הקטנים, לשלבים השונים. מי שיהיה רגיש לדרך, בלכתך בדרך, גם הישיבה שלו בבית וגם ההגעה שלו למטרה תהיה הרבה יותר שלמה הרבה יותר כוללת ועשירה.
חזק חזק ונתחזק.