האדם הנודר / הרב גלעד סלומון
שלהי המסע לארץ ישראל, ניצחון על סיחון ועוג, עמידה בפתחה של ארץ נושבת, ודווקא אז הציווי על פרשת נדרים, כוח וקדושת הדיבור, האחריות על הדיבור. בכלליות ניתן לומר ש"טוב אשר לא תידור" שכן אתה נכנס למקום הסכנה של חילול הדיבור, אבל כאן יש לשאול מיהו הנודר, מהיכן באה לאדם הנטייה לידור, ומה בין זה לבין הכניסה הקרובה לארץ.
על אדם כופר, כזה שלא רואה בכלל המציאות איזשהו אידאל, וממילא סגנון החיים שהוא בהכרח בוחר לעצמו נטול כל מחשבה על אידאל, לא כל שכן הירתמות של משהו בחיים לערך גדול מעצם הקיום, אומר הרב שהוא אדם אבוד וחייו גרועים מחיי הבהמה, שכן כאדם עליו להבחין שיש בחיים הרבה מעבר לחיים גרידא, וגם ניכר לעין איך אדם כזה יהיה נוטה לכול כיעור וגסות יותר בהמית מבהמה.
האדם אשר מטהר את נפשו, שמחפש ואף מוצא שיש במציאות הכללית אידאל גדול השייך בכול והולך ומופיע במגמה התפתחותית משתלמת והולכת, יהיה נוטה באופן מיידי וטבעי לתת לחיים שלו את הגוון הנאמן לנטיית האמונה שבו, לרתום אותם להיותם אחד עם המגמתיות הכללית, לגייס את כל מעשיו והופעותיו החיצוניים לאותו אידאל, וידור נדרים, יקבל על עצמו גדרים ומערכות שיכוננו את נטייתו ויוציאו אותה מן הכוח אל הפועל. פשוט וברור שהוא יחיל על עצמו גם את החיובים השייכים לו מצד קישורו לציר ההיסטורי של האומה שלו ולאופי המיוחד שלה, ויהיה נאמן בכול מאודו למערכת הנדרים המסורתית הטבעית שלה, הנדרים הלאומיים התוריים, שכן הם עוד הרבה יותר עצמיים לו, והם המיבטא היותר מדויק לאופיו הנפשי, קבועים ונצחיים כאורך חיי האומה, ולא עלולי שינוי ובלבול כמו הנדרים שהוא מקבל על עצמו מעצמו. ומכול מקום, לנדור נדרים זו תופעה הבאה מתוך אמון גדול בערך החיים בכלל ובצורך להיות אחד עם ערך זה.
ובמקום אחר אומר הרב ש"אי אפשר לאדם מישראל שיהיה מסור ונאמן למחשבותיו הגיונותיו, רעיונותיו ודמיונותיו, בחוץ לארץ, כתכונת הנאמנות הזאת בארץ ישראל. הופעות הקדש, באיזו מדרגה שהן, נקיות הן בארץ ישראל לפי הערך, ובחוץ לארץ מעורבות הן בסיגים וקלפות מרובים…". ומזה עולה שהנטייה לנדור תהיה מתעוררת דווקא וביחוד בשערי הארץ, וככול שהקישור אליה יגבר פיזית ומנטאלית, שכן היא ארץ האמונה הגדולה בה ניתן אכן להיות מסור לאידאל הגדול של החיים באיכות היותר טוטאלית, נטייה זו רק תלך ותגבר.
נקודה למחשבה. האם נדרת בחייך? מתי? האם זה היה מתוך תחושה של חולשה או חוזק? האם היה כאן מבטא של אמונה?
• ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.