את ערכה של הסעודה השלישית הרבו להגדיל במיוחד בתורת הסוד, זוהי שעת "רעוא דרעוין". "ואם לפי הפשט כתבו הפוסקים להזהר לקיים סעודה ג'... יותר יש ליזהר עשר ידות לדברי בעלי הסודות, שמדבר בה נכבדות, והדברים עתיקין, ועת רצון מילתא היא..." (עיין ברכי- יוסף לחיד"א על השו"ע שם). דבר מופלא מצאנו גם בהלכות שבע ברכות. ידוע הוא שמברכים שבע ברכות במהלך השבוע שלאחר החתונה רק כאשר יש "פנים חדשות", דהיינו- אנשים שעדיין לא נכחו בשמחת החתונה (איננו נכנסים לדעות השונות בדין זה). ביחס לסעודות שבת, נאמר כי שבת היא "פנים חדשות". זהו הסבר המספיק לליל שבת, ומה עם סעודות היום. על סעודות היום כתבו שכבוד היום גדול מכבוד הלילה. וביחס לסעודה שלישית תרו אחר טעם לאמירת שבע ברכות. וכתב הרמ"א: "וי"א מטעם שרגילים לדרוש, והדרשה היא כפנים חדשות" (שו"ע, אבהע"ז ס"ב, ס"ח). אמנם, על כך כתב הרמ"ע מפאנו בתשובותיו שסעודה שלישית גם כן נקראת פנים חדשות, וזאת- "ע"פ הסוד בספר הזוהר" (עיין שו"ע אבהע"ז סב', סח'). הארת השבת מתחדשת בלבוש מיוחד בסעודה שלישית.

הסעודה השלישית היא כבר איננה נצרכת מצד צורך האדם. בזמן חז"ל, נהוג היה לאכול שתי סעודות ביום (ואולי נכון לשוב למנהג זה?). הסעודה השלישית בשבת היא כבר מעבר למה שנדרש. "סעודה ג' היא רק על הצד היותר טוב, שיהיה האדם נהנה בה, ולפיכך יכול להשלים סעודה ג' במיני תרגימא שהם דברים להנאת האדם בלבד" (ראה מהר"ל, נתיב גמ"ח פ"א). א"כ, דווקא סעודה זו, "המיותרת" מצד צרכי האדם, מייחדת ומבליטה את קדושת השבת. "שאוכל סעודה יתירה כנגד נשמה יתירה שיש לו בשבת" (פירוש עיון- יעקב לעין- יעקב על הגמ' בשבת שם). מסיבה זו, יש שנהגו לקרוא לסעודה זו "שלוש- סעודות", שכן סעודה זו מגלה למפרע גם על שתי הסעודות הקודמות, שכולן נעשו לכבוד השבת. (עיין שו"ע רצ"א, ופסת"ש שם).
 
סעודה שלישית תוקנה באופיה בצורה מכוונת אל העונג שבשבת. כפי שכבר דובר בעבר, העונג מלווה אותנו כל השבת. אבל דווקא באכילת הסעודה הנוספת היא כבר בא לידי ביטוי. העונג שייך לעולם העתידי, בו זהותנו האישית לא תסתיר ולא תקטין את הדבקות באלוקים חיים. "האדם נברא להתענג על ד'... ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא..." (מסילת ישרים, פ"א).
 
העונג הוא האחדות- ההתאחדות שלנו עם המקור. אין חוצץ בין האור לכלי, בין הנשמה ללבושיה. בזמן תפילת המנחה, בה אנו אומרים: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". מאירה לנו הארת האחדות של העולם שעתיד לבוא, והארה זו נמצאת חיה בתוכנו גם כעת, בצורה נסתרת וחבויה, אך פעילה ודוחפת. זאת האמת הקיומית שלנו. לשם אנחנו נדחפים, אותה אנחנו מבקשים. את פניך ד' אבקש, צמאה נפשי לאלוקים, כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', א-ל מסתתר בשפריר חביון, הגלה נא ופרוש חביבי עלי את סוכת שלומך, תאיר ארץ מכבודך נגילה ונשמחה בך, מהר אהוב כי בא מועד, וחוננו כימי עולם. שבת שלום.