יש מה שיורד מהשמים ויש מה שבא מהארץ. הבאר לא באה מהשמים. היא היתה בתוך האדמה, המים נבעו מבפנים. יש תורה שבאה ממרומים, יש מים שבאים משמים, אבל יש תורה שנמצאת בתוך הלב. תורה שבאה מתוכנו פנימה. זאת תורתה של מרים, "תורת אמך".

כשאדם בא ללמוד תורה מספר או מרב, צריך לדעת שהתנאי להצלחת הלימוד הוא שיש בו כבר תורה באותו אדם. שיש בו כבר צימאון רוחני וכבר יושר ומידות טובות. יש בתוכו אוצרות של תורה שנובעים מתוך נפשו. והאוצרות הללו הם האוצרות האימהיים שכל אחד ואחד קיבל מביתו, מאמו בעיקר, רגשות לב ישרים, תחושות צדק בריאות. וכשמרים מסתלקת האמא, האישה, הרגש הכלל ישראלי. אין לנו באר, אין לנו מעין פנימי. וכשאין מעין פנימי קשה לקבל גם תורה שבאה ממרומים. קשה למשה לומר את דברו לעם, כשהמעין הפנימי איננו, קשה לדבר אל הסלה, כשאין חיות מאחרי הקלעים. צריכים לחדש את המעינות הפנימים, לחדש את הרגשות האמהיים, את התורה הישרה שנמצאת בליבו של אדם. ומתוך כך מוצאים אנו נחת מחודשת בתורה שבאה מהשמים.
 
כותב הרב קוק בספרו אורות התורה, לפעמים חסרה מתיקות בלמוד התורה. אם חסרה מתיקות בלימוד, כנראה שצריך לחזור אל תכונות היסוד כנראה שבתכונות שלנו יש איזה צורך לעורר את הישראליות הבריאה, את רגשות הטבע של עם ישראל, את תורת אימך כדי שתחזור המתיקות והחיבה ללימוד התורה.

כדי שנשמח במן שיורד מהשמים, צריכים את הבאר שבאה מן הארץ.
 
שבת שלום וחודש טוב