[1] נתאר לעצמנו מצב בו אתה[2] עסוק כבר שנים רבות במשימה מאוד מאוד חשובה, כל כולך נתון רק לה, אין לך שום חשבון אישי בדבר, אע"פ שהמשימה הזו דרשה ממך את הכול, את הרווחה הכלכלית, את הנוחות היומיומית, את החיים הפרטיים, את חיי המשפחה, את הקשרים החברתיים וכו'. נתת הכול, ללא כל הרהור ופקפוק, בלי שום חשבון, בלי להוריד לרגע את הקצב, בכול האחריות הנדרשת ויותר, וכול זה תמיד בשמחה, במאור פנים, באמונה ובאהבה. המשימה שלך הייתה, לקחת קבוצת אנשים שהיא "אי שם" בכול בחינה, כשהמצב בו התחלת להוביל אותם בדרכם היה היותר מדורדר מניתן לתאר, הם לא היו מגובשים, העבר שלהם היה עגום והעתיד רחוק ומעורפל, עייפים ורצוצים פיזית ונפשית, חסרי אמון בעצמם וביכולת שלהם ללכת אחריך למקום שאתה יודע שהוא הנכון בשבילם. ולא זו בלבד, אלא שעליך להחדיר לליבותיהם ומוחותיהם, שהאופן שבו כל אחד מהם נוהג בפרט, וכולם כקבוצה, מהווה לשון מאזניים ויש בו להכריע את עתיד כל העולם כולו.

מה לא עברת איתם, מלחמות, משברים, עליות וירידות, הדרך שלכם התארכה באופן דרמטי בניגוד למצופה, הבעות חוסר אמון בך ובמקור שליחותך, קשיים מבית ומחוץ, ועל הכול התגברתם בסופו של דבר ביחד.

והנה, אתם עומדים רגעים ספורים לפני קו הגמר. ואז, בדיוק כשנראה שאותם האנשים בהם כל כך האמנת, תמכת ועודדת, בנית מא' עד ת', ולא משום פנייה אישית חלילה אלא רק מתוך החפץ בטובתם הם, בגלל דבר לא חסר משמעות אבל בהחלט כזה שניתן למצוא לו פתרון, הם טעונים נגדך שאת כל מה שעשית, לא עשית אלא במרמה נגדם.

איזו אכזבה. לכזה דבר לא ציפית. שככה יגידו עליך אחרי כל מה שעברתם ביחד, שהכול היה שקר אחד גדול וממושך, שהכול היה לשווא, כשמלכתחילה ידעת שזה חסר סיכוי ושהמשימה לא ניתנת לביצוע. ואז מגיע רגע קטן וקצר של קוצר רוח ופעולה לא ראויה. אבל באמת, עם יד על הלב, לא היית מכה על הסלע?!

ומכאן לשאלה, למה העונש כל כך חמור, מה מקום להשוות את משה עם שאר מתי מדבר? אלא שכמובן, ה' מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה, ומה שאצלנו נראה פעוט ומתבקש מאיליו, אצלם הוא חיסרון עצום. [3]ישראל שעומדים על שערי הארץ, עוברים אט אט להנהגה חדשה, טבעית ולא ניסית. על כן הקב"ה בתהליך מדורג ומדוד ולא ביום אחד, משנה את המציאות. מי הבאר הניסיים נפסקים, עניי הכבוד גם כן, וגם המן הולך ודועך. זהו תהליך שכמה שלא יתכוננו אליו ובעומק העניין גם ירצו בו, הוא יהיה קשה. כמה שישראל כבר "גדולים" והצפייה מהם היא בהחלט ליחס "בוגר", תלונתם נובעת מהקושי ולאו דווקא מהקנטרנות גרידא, ולמרות שהיא בוטה ובטעות יסודה, היא לא חייבת להילקח ככזו ולו גם לרגע בעיני המנהיג.

נקודה למחשבה. היית פעם במצב דומה במשהו לזה של משה? התאכזבת ממישהו שממש השקעת בו את כל כולך? מה עשית? מה ראוי היה שתעשה?

• ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.