יש ובעיסוק האדם במצוות מעשיות, או בלימוד ובירור ההלכה לשם עשיית המצוה, מתגנב אל הלב שטן הספק ומזנב: פירוטי פרטים אלו שאני מדקדק בהם כל כך וחרד על ביצועם המדויק, כך ולא אחרת, בדיוק ולא בערך, מעשה ולא רצון כללי, 'ההלכה' ולא 'רוח ההלכה', האמנם זה מה שנדרש מהאדם?
היתכן שבין דקויות ההבדלים הללו מצוי התהום הנפער בין רע לטוב, בין תיקון עולם ואדם ובין חרבנן. האין אדיקות זו שבביצוע הפרטים מזכירה את רצינותו התהומית של רופא האליל בעסקו במינון המדויק של סמי המרקחת, אותה יגיש לפני החולה שאחזו מצב נפשי חולני, בהאמינו בכל לב שבדייקנותו זו תלויה בריאותו?
"שאל גוי אחד את ריב"ז, אלין עובדיא באתון עבדין נראים כמן כשפים. אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שניים ושלושה טיפין ואתם אומרים לו: טהרת".
ריב"ז השיב לו מה שהשיב לו, ולתלמידיו אמר: "חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור גזרותי, דכתיב זאת חוקת התורה" (במדבר רבה יט').
ישנם תחומים בהם ברור לכל אדם, על כל פנים לאדם בעל השכלה מדעית בסיסית, שאין בהם 'בערך'. בימינו אלו, הדברים מוחשיים ביותר. לכסיל יחשב מי שיבקר במעבדה טכנולוגית, או ביו טכנולוגית ויראה את רצינותם של החוקרים, את חרדתם על החומרים, הכמויות והעיתוי, את דאגתם ובדיקותיהם החוזרות לוידוא שהכל נעשה לפי התוכנית, ובראותו אלה יפטיר בזלזול: מה החרדה הזו לכם? תזרמו! העיקר הוא רוח הדברים, הרצון הטוב, הלב.
ונדמה עתה מצב נוסף: נתאר לעצמנו רופא מנתח שבא לפניו מקרה קשה של חולה הסובל מכאב לא מוסבר, הרופא פותח את כרסו ומחפש בין האברים הפנימיים עד שהוא מאתר בלוטה כלשהי שהספרות הרפואית אינה יודעת להסביר את תפקידה, בחדוות מנתחים, ישלוף אז סכין מיוחדת, ויסיר את הבלוטה המיותרת, ובסיכום הניתוח יבשר לחולה על החלמתו המהירה הודות להשתחררותו מחלק מיותר זה שבגופו.
מה יש לומר על 'מומחה' זה? בודאי שכל בר דעת ישתדל להתרחק ככל האפשר מהמנתח ומהמאכלת שבידיו. מדוע? והלא באמת טובי רופאי העולם נלאו מלהסביר את תפקידה של בלוטה זו?
אלא שברור לכל הדיוט וכל שכן לכל מומחה, שהמערכת חכמה מן החוקרים אותה. גוף האדם כה מופלא, כל איבר ותא מלאים בחכמה אינסופית, עד שברור לכל שמה שאינך מבין אינו מטיל צל של ספק בחשיבות הנושא עצמו.
זאת חוקת התורה! כאן יש לך הזדמנות לחוש את היותה של התורה חוקה! המקומות בהן חושב אתה שאתה מבין את ההיגיון, מאפשרים לך להשפיל את מצוותיה לפי מעמדך ויכולת ההבנה שלך. כאן, שאינך מבין דבר, אתה נאלץ להבין שהפרטים הקטנים והמדויקים מצביעים על מערכת כה חכמה ומופלאה, שאינסוף שנים ולימוד מפרידים בינך לבין הבנתה. לא שאין טעם, חלילה, כאותו רופא אליל שאם ירקח את תבשילו כך או כך, אין לכך כל חשיבות, בשניהם התוצאה אינה קשורה למעשיו, אלא ההיפך! יש טעם מדויק וחותך, כך ולא אחרת, אפילו מילימטר לכאן או לכאן, פוגע בתוצאות. אלא שאינך מבין, מפני שהחכמה רחוקה ממך. מכאן, במבט של יראת אלוקים, תבוא לאדם ענות אמת והערצת התורה ומצוותיה.