קטנים אנחנו מלדון ולשפוט את משה רבנו, קטנים אנחנו מלהבין מהו חטאו של אדם גדול כמשה שבגללו נמנעה ממנו הכניסה לארץ, אבל לקחים והשלכות מוסריות יכולים וצריכים אנחנו לקחת.
לדעת הרמב"ם דבריו של משה והכאתו על הסלע היה בהם מימד מסוים של כעס, של תקיפות, של ביטוי קשה. גם אם דברי הרמב"ם נכונים ביחס למשה, מה היחס בין החטא לבין העונש לא להיכנס לארץ?
בכמה מקומות מבאר הרב קוק שצורת ההנהגה, שיטת החינוך בארץ ישראל צריכה להיות בעיקר בנויה על אהבה, על נעם ועל דיבור רך. אין מקום בארץ ישראל לחינוך, לחיזוק באמונה וביראה, בדרכי כעס, בדרכי חוזק. תלמידי חכמים של ארץ ישראל, אומרת הגמרא בסנהדרין, נקראים נעם, שמנעימים זה לזה בהלכה.
חטא מי מריבה נדרש לתיקון גדול כאן בארץ ישראל. כדי לזכות עוד ועוד לירושת הארץ אנחנו צריכים להעמיק מאוד ולהעמיד עולם חינוכי, תפיסות חינוכיות אופייניות לארץ. תפיסות שבהן העידוד הוא העיקר, המתיקות, האהבה והחיבה. תפיסות שבהם דברי נחת פועלים יותר מאשר הכאה במקל, אפילו אם נתקלים בסלע קשה, אפילו אם נתקלים בסוג של אטימות תמיד לדבר אל הסלע.
הגמרא בנדרים מבארת שאין מקום לרוגז בארץ ישראל "ונתן לך ה' שָם לב רֺגז"- שָם- בגלות, לא בארץ. כשעוברים את הירדן צריכים לשאוב המון המון סבלנות, לשאוב המון מתינות. בכך זוכה יהושע שהירדן נחצה לפניו. יהושע שלא כועס ולא מקפיד, שמדבר בנחת והולך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
לא באנו לדון את משה. באנו לקחת מוסר לחיינו, להתאמץ יותר שכל דרכי ההנהגה והחינוך האישיים, המשפחתיים, החברתיים, יהיה בהם יותר מהדיבור ומהנעימות, יותר מהאהבה והמתיקות.
דרכי תורה של ארץ ישראל, תלמידי חכמים של ארץ ישראל. ויהיו הדברים הללו נר זיכרון לתלמיד חכם מופלא של ארץ ישראל שהסתלק מאיתנו, הראשן לציון הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה.
שבת שלום וחודש טוב.