בקיום החוק מתגלה עניין מיוחד, השופך אור על מהות הקשר שלנו לתורה כולה. דווקא היות החוק בלתי מובן, וההגיון האנושי מתקשה להזדהות עמו במבט פשוט, דווקא עובדה זו מגלה את סוד ועומק השייכות שבין ישראל והמצוות. "הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקים כל מצוות הבורא". הקיום של החוק הוא יציאה מ"העולם שלנו", המובן, המוכר, המוסבר, והשתייכות לעולם נסתר, עליון, כללי ונצחי. הנסיון להסביר את החוק, לקרבו לעולם המושגים שלנו, ולהשתחרר מה"עול" של הבלתי מובן ובלתי מושג, הרי הוא עוקר את היחס הנכון שלנו לתורה, מנתק אותנו מאלוקיותה של התורה ומצוותיה.
 
מבחינה זו, גדולה בחינת עבד מבחינת בן (עיין מי-מרום ח"ו, רס"ח, ועו"ר ח"א, ר"ב). העבד – אין לו בעולמו אלא את רצון רבו. תודעתו איננה מרוכזת במה שמתגלה בנפשו והכרתו, אלא במה שאליו הוא שייך. מה שקנה עבד קנה רבו.
 
יסוד זה מחבר אותנו לדברי רש"י בתחילת פרשת בחוקותי: "אם בחוקתי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". בחינת החוק מתגלה בהיותנו עמלים בתורה. עמל זו התמסרות, לא חיפוש הנאה או תועלת אלא עבודה למען עניין גדול, התקשרות לרצון עליון, למגמה ארוכה, לתורה. יש בה, בבחינה זו, מתיקות ונועם מיוחד. דווקא בקושי שבה, בעמל, בהתמסרות, נמצאת מתיקות מיוחדת. כי שם סוד הקשר, שם אנו פותחים פתח להשתייכות לרצון ה'.
 
ובחינה זו – היא הפתח לברכה, שהרי בכך פתחה פרשת בחוקותי את פסוקי הברכה שלה – "אם בחוקותי תלכו... ונתתי גשמיכם בעיתם... ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את אויבכם... ופניתי אליכם והפריתי אתכם... ונתתי משכני בתוככם...". ההתמסרות שבהליכה בחוקי ה', בעמל התורה, פותחת שערי ברכה לעולמנו. העולם הקטן שבו אנו נמצאים נפתח לשפע מעולם גדול המקיף אותו מסביב.
 
לעיתים, אנו נפגשים עם החוק שבתורה, ופעמים שהרגשות וההבנה שלנו אינם מזדהים, ואנו חשים לא נעים, מתקשים לעכל. ופעמים, שהדברים אף מוצגים כלפי חוץ, ברשות הרבים שהיא מטבעה המונית ולא עמקנית, ואז החוק נראה עוד יותר מתמיה ומוזר, ואנשים קטנים שאין להם בתודעתם אלא את גובה עיניהם הטרוטות מעוררים רגשות שליליים של תמיהה, ריחוק, התנשאות, ולעיתים גם זלזול ובוז. אבל אנחנו יודעים שאי אפשר למדוד את החוק לפי הכלים האנושיים. הענווה מדריכה אותנו לאורך כל חיינו, והחוק הוא שמחתנו ואושרנו. ולעתיד לבוא, כשאור חדש יאיר על ציון, ומרחבים חדשים של דעת וטהרה יציפו את חלל התודעה האנושית, אז, דווקא באותן המצוות, החוקיות, הבלתי מובנות, יבהיק אור מיוחד. "ביחוד באותן המצוות שאינן עומדות ביחס ישר עם המוסר האנושי הכללי הגלוי, שההשלמה האוניברסלית לא תבקש את תפקידן ולפעמים גם נדמה שתדחה אותן כשלא יגלה מאורן – במצוות הללו, השמעיות, יגלה ויאיר האור האלוקי, שהוא באמת כללי ונערג מכל נפש יפה..." (אורות עמ' קט"ז-קי"ז).
 
"החוקים, הגדרים והסייגים, לא תנחומים אנו צריכים לקבל עליהם, כי אם מקור גודל ושמחת נצחים הם לנו... מסתגלים אנו בהם ועל ידם לחיות חיים אינסופיים גם במסגרתם של זמן ומקום... אילו... לא נוציא אל הפועל את הרחבת הוייתנו... שהם הינם כל הפרטים והכללים של החוקים... אז היינו מוצאים את עצמנו חשוכים ואומללים. ואומללים שבאומללים הם אותם שטומטם ליבם, עד בלי להכיר את האמת הגדולה הזאת. ומכיריה הם הם המאושרים..." (מתוך אגרות הראי"ה, אגרת תרמ"ה).