פרשת פרה אדומה היא סוד נפלא שאפילו החכם מכל אדם אינו יודע טעמה. "אמרתי אחכמה"- יש ענין ללמוד ולהבין טעמים ועומקים בכל מצווה, עולם השכל וההבנות של האדם, של לימוד התורה, הוא מרכז הבנין המוסרי והתודעתי של האדם.
המצווה תפקידה לצוות את האדם לאלוקיו, ליצור נימים רבים של חיבור, אהבה ודבקות בין כל חלקי האדם לבין המרכז האחדותי הנשמתי הצפון בתוכו. לכן מנין המצוות מקביל למנין האברים, רמ"ח אברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה- תמונה שלמה ויפה של אדם הרמוני הפועל בעולמו של הקב"ה ללא חת. לפי זה ככל שנבין כל מצווה וטעמיה - תגדל שלמותו של האדם, שכלו יתרחב ומידותיו רצונותיו יזדככו.
אז לא פלא שכועסים אומות העולם ואומרים "מה טעם יש בה?" או במילים אחרות- מה היא קשורה להתעלות האדם, לשינוי שהוא אמור לעשות בחיים, מדוע אין לפרה האדומה אבר שהיא כנגדו?!
תוצאות החיים של האדם נמדדות לפי סך העשיה שלו, "לפום צערא אגרא", מה שיגעת = מצאת, מה שעשית בעשר אצבעותיך... לפי המודל הפשוט הזה אכן אין מקום לדברים ללא טעם, היגיעה היא במסגרת המובן, שינוי שמתרחש במסגרות החיים הרגילות, העבודה ברורה ושכרה ברור.
גם בהיסטוריה- תהליך עלייתם ונפילתם של אומות הוא תהליך לוגי מובנה, שכלי, ניתן לצפות מהם נקודות השיא והיכן יבוא השפל, ניתן למנוע או לגרום להם להתרחש...
אלא שאז מגיעה הפרה, כח החיים עצמו, זה שאי אפשר לגעת בו ולמשש אותו, זה שקיומו ברור אך לא מוחש, זה שעומד ביסוד ובמקור אך גם בקץ ובתכלית וגם בהווה ובממשי. ההבנה שמגיעה אחרי שנגמר השכל ושמתברר שהיא ההבנה שעמדה מראש בבסיס כל הבנין הלוגי המפואר. אחרי השיא של המצוות השכליות, מצוות כיבוד אב ואם, הכי שכלי שיש, אפילו "דמא בן נתינה" הגוי מבין אותה, מקבל אותו גוי מתנה - פרה אדומה, הצעד הבא אחרי כל ההגיון האנושי. מתברר שבבסיס כל התורה והמצוות עומדת ה"חוקה", המהות, הלב של הכל, שהכי קל לזהות אותו בסוף, איפה שנגמר השכל, איפה שנגמרים החיים ומגיע אפר הפרה וכמו תאים שמתחלפים בגוף והאדם נשאר אותו אדם, כך מתחלף גם הגוף כולו והמהות נשארת אותה מהות. כמו שכשנגמר כחו של העולם המוחשי אינטרסיו ותככיו מגיעים ערכי העולם שהולך ובא ומייצבים גם את המציאות הנוכחית. כמו שכשיעקב רואה את שרו של אדום עולה ולא יורד וקץ הגלות נראה רחוק מתמיד – נצח ישראל לא ישקר.
"יגעת ומצאת תאמין"- עיקר העבודה היא ביגיעה, להוסיף עוד קומה, עוד מחשבה דיבור ומעשה טובים ומועילים, בסוף יש גם מציאה, היא כבר באה בהסח הדעת, היא שייכת ל"מעבר", היא שייכת לעצם החיים.
החוק והשכל קשורים זה בזה – הם רחוקים מאוד אך קשורים. החוק, המהות, מתגלה רק אחרי היגיעה והשכל אך הוא לא שפוט שלהם. המהות אינה אחראית לסידור העבודה של חלקי הנפש והגוף- היא התנועה הפנימית המתלבשת באין סוף פרטים והגיונות.
אפר הפרה מטהר מטומאת מת, שיא החדלון ואפסות האדם, כדאמרי אינשי "יש רק דבר אחד בטוח". הטהרה היא האפשרות לשוב לעצמת החיים שאינם מושפעים מהמוות, לגלות את החיים מחדש ולתת להם את ההזדמנות להשפיע מבפנים על כל הסיבוכים והייאוש. כי כשיש בעולם אפשרות כזו של תיקון יסודי ושורשי כזה- שווה לעבוד קשה כל הדרך עד ש...