הבנת הכלל- החכמה היא חיפוש העיקרון, המהות, התוכן.
מבט של חכמה הוא מבט שאיננו נפגש עם פרטי החיים כפי שהם, אלא מנסה להבין את החוקיות שעל פיה הם מתנהלים. יש "נוסחה", יש סדר, יש מגמה. "מקשה תעשה המנורה". ריבוי פרטים בלא תפיסת התוכן הכללי שביסודם- ריבוי כזה מַלְאֵה את הנפש, מכביד, ואיננו מפגיש את האדם עם המשמעות העמוקה של החיים.
והכרת הפרטים- העקרון מתממש בחיים, במצביהם השונים. כל פרט מבליט סעיף אחר מתוך העקרון הכללי, ובחסרון הכרת הפרט נחסר גם המפגש עם כל מלוא העקרון. כלל בלא פרטים עלול להיות חיוור, מעורפל וחסר עושר. המקשה של המנורה כוללת כפתורים, שקדים ופרחים. ונרחיב מעט בעבודה זו: "לעולם צריך אדם להתעשר בפרטים של העושר הרוחני. והפרטים לפי מידת מילואם ושלמותם והתאמתם הם מתעלים, ומכניסים את האדם בטרקלין של הכללים, שהאחדות שרויה שם. והרי הוא חי חיי אמת, ועולה בהר ד'" (שמונה קבצים, א', תקכ"ה).
עבודת הפרטים כוללת שלושה שלבים- "מילואם ושלמותם והתאמתם".
מילואם- כל פרט צריך להיות מלא, מבוטא בצורה מלאה. כל הכוחות השותפים בו צריכים לצאת אל הפועל, בכמותם ובאיכותם. עוצמת כל פרט מתממשת ומתגלה.
שלמותם- שלמות היא סידור והכוונה נכונים של כל מה שמתגלה. העוצמות וכוחות החיים שמתגלים בכל פרט צריכים להיות שלמים, לא גדלים בצורה פראית ומפוזרת, אלא מנותבים ומכוונים למטרתם.
התאמתם- השילוב וההתאמה שבין הפרטים, כל פרט גילה את עצמו, אבל הוא רק "פרט", וחובתו להתאים  עצמו ולנהל את ביטוייו בצורה אחראית כלפי המערכת כולה. כל מערכת כוללת מרכיבים שונים, ולכל מרכיב מטרה ומסר מיוחד. ועם ייחודיותו עליו להבין כיצד הוא משתלב עם המסרים הנוספים שבמערכת הכללית.
שלבים אלה מביאים לעילוי הפרטים. החיים לכל פרטיהם אינם מציאות של מימוש הפרט החולף הרגעי, אלא הם חלק מתנועה מתמשכת של גילוי הכלל הגדול. בכל פרט ניבטת ומופיעה המגמה הכללית.
הפרטים- "מתעלים, ומכניסים את האדם בטרקלין של הכללים, שהאחדות שרויה שם".
ואולי ניתן לרמוז בפרשתנו: בהעלותך את המנורה- העילוי של אור החכמה, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות- שיאירו כולם לאמצעי, שיהיו מכוונים יחדיו אל המגמה האחת המרכזית, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה. ואמר ר' יוחנן מכאן שאמצעי משובח" (מגילה כ"א).
מחד- "רק עם ההשפעה הכללית הנאותה לישראל ימצאו הפרטים את מקומם במעשים ובחיים. והברית הכללית היא מביאה את המשפטים הפרטיים לידי פעולתם, ומכוונת להיות נשפעים מאורה של תורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (עין אי'ה, שבת א', 186).
ומאידך- "מסוכן הוא הצד השני, הטועה לחשוב שאפשר לבסס צורה של חיים במחוסרי אברים... באין הבין שהמרכז הוא נכבד רק בהשלמת הצורה לכל פרטיה, ויותר נכבד הוא בהתעטרה גם- כן עם רוממות מעלותיה והגדלת חייה לסעיפי סעיפים קרובים ורחוקים". (עין- אי'ה, שבת ב', 22).