ויהי בנסוע הארון- ספר בפני עצמו, מגמה רוחנית,עיקרון רוחני בפני עצמו.
הארון נוסע ומה שיש למשה לומר כשהוא רואה את הארון נוסע: "קומה ד' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך". הארון נודד קדימה, הולך שלושה ימים לפני העם. הארון-כוח התורה הפורץ שבא לחולל שינויים, לפי המדרש סולל דרך, מיישר הרים, מוציא את הקוצים, מבריח את הנחשים.
התורה באה לסלול דרך בעולם, לעשות מהפכות, לחולל שינויים. יש בזה צד של מלחמה. יש בתורה אלמנט מלחמתי במובן הזה שהיא לא מאפשרת לאדם לשקוט על שמריו, לא מאפשרת לאנושות להיות תקועה במקום מסוים, היא רוצה ליצור שינוי, היא רוצה לגרום לזעזועים. לזעזועים ברצון, לזעזועים במחשבה, לזעזועים בעולם המעשה שלנו. יש משהו בתורה שיש בו חרב, לוחמנית. למה נקרא שמו הר חורב? שירדה ממנו חורבה לעולם, חרב לעולם . בלשון המדרש "ספרא וסיפא", הספר והסייף ירדו כרוכים יחדיו מן השמים. כשהתורה יורדת לעולם היא שולפת סייף, אצבע מאשימה או תובענית, דורשת להשתנות, לזוז, לנוע. היא יוצרת מאבק נגד העצלנות, נגד הכניעה, נגד הוותרנות. מאבק בחומרנות, מאבק באגואיזם, מאבק בשאננות.
המדרש על פרשתנו מספר שארון הברית היה הולך יחד עם מחנה ישראל וליד ארון הברית היו מוליכים את ארונו של יוסף. שני ארונות זה בצד זה ובני ישראל אומרים קִיֵים זה מה שכתוב בזה. יוסף דמות של הגשמת התורה, אדם שהגיע למקום זר, אחר ולא שקט על שמריו, הביע את עצמו, עמד על עמדתו, לא ויתר, לא נכנע, חולל שינויים, שינה דפוסי חשיבה, השפיע, לא במהלומות, לא במאבקים, אבל בנחישות, בערנות גבוהה, ביוזמה.
זאת תקומה- "קומה ד'". על יוסף נאמר "הנה קמה אלומתי וגם ניצבה". התקומה הזאת, העמידה הנחושה היא זאת שמפיצה אויבים, היא זאת שמחוללת שינויים.
בעזרת ה' כוח התורה יחולל עוד ועוד מהפכות תודעתיות- נפשיות- מוסריות שיובילו ברכה בחיי החברה האנושית כולה.
בהוצאת ספר תורה בשבת בבוקר נוהגים קהילות אשכנז לצטט את הפסוק "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך" אבל הוסיפו לו את הפסוק העתידי מישעיה פרק ב', "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים".
שבת שלום ובשורות טובות.