'וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה:', עם ישראל לאחר הכנות מרובות עוזב את ההר ויוצא לדרך, ובדרך יש התמודדויות.
'ויסעו', האדם כל חייו בבחינת נוסע כמו שנאמר: 'כי הולך האדם אל בית עולמו', כל ימיו קרוי הולך.
'אתהלך לפני ה' בארצות החיים' אמר רבי יהודה זה מקום שווקים.
'ויסעו מהר ה'' אומרת הגמרא כתינוק הבורח מבית הספר.
ר' צדוק מביא בשם הזוהר שיש כאן רמז להתמודדות עם שלוש המידות הבסיסיות: הקנאה, התאוה, והכבוד שמוציאין את האדם מן העולם. וכאשר מופיע המספר שלוש ישנו רמז לשלושת האבות כי אברהם יצחק ויעקב תקנו מידות אלו: אברהם אבינו עמוד החסד והאהבה, כנגד הקנאה שנובעת משנאה. יצחק אבינו עמוד הגבורה 'איזהו הגיבור הכובש את יצרו' כנגד התאווה והחמדה.
יעקב אבינו עמוד הענווה האומר 'קטונתי מכל החסדים והאמת' כנגד הכבוד.
ובפרשתנו עם ישראל מתמודד עם שלושתן: 'ויהי העם כמתאוננים' פירש הרמב"ן בשם האבן עזרא לשון און ולא פירש איזה עוון והנראה שהיה להם כעס ותרעומת בלב ועל זה נאמר רע באזני ה' כמו שנאמר 'הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך' . שאצל מעשים בפועל נאמר עיני ה' ואצל מחשבות ותרעומת בלב נאמר אוזני ה'. והתרעומת היתה על שהביאם למדבר שמם והעונש על זה 'ותבער בם אש ה'' מדה כנגד מדה, כי מהכעס יוצאת אש כמו 'וחמתו בערה בו'.
ובהמשך 'והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה' וזה שמץ פגם התאווה.
ובסוף הפרשה 'ותדבר מרים ואהרון במשה' וזה שמץ פגם הכבוד.
'וארון ברית נוסע לפניהם' זהו הפתרון: לשים את התורה במרכז, שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שכח התורה הוא מסייע לאדם, כמו שמובא בזוה"ק 'דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא'.
ובגמ' קידושין ל: 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין' ומסיים הכתוב 'וַיְהִי בִּנְסעַ הָאָרן וַיּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ איְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: 'אויבי ה' ומשנאיו אלו המידות הרעות וע"י הכנעתן מגיע אל המנוחה 'וּבְנֻחה יאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:'