אנחנו אחרי חג השבועות ונכנסים לעומקו של ספר במדבר, פרשת בהעלותך. פרשת בהעלותך מלאה וגדושה בהרבה נושאים, כמו גם ספר במדבר כולו, אבל היא פותחת בציווי מוזר, בהעלותך את הנרות. כבר עסקנו בהעלאת הנרות לא פעם ולא פעמיים.
בספר שמות בפרשת תצווה נאמרה המצווה להעלות את הנרות, וגם בספר ויקרא בפרשת אמור דובר על העלאת נר תמיד. המדרש אומר שאהרון קיבל חלישות הדעת אחרי שהוא ראה את כל הנשיאים מקריבים קרבנות. אמר אהרון בליבו כל הקורבנות האלו, ומה איתי? אמר הקב"ה שלך גדולה משלהם, שאתה מיטיב את הנרות. הרבה מהמפרשים שואלים על המדרש וכי אהרון לא יודע שהוא משמש בכל כך הרבה עבודות במשכן והנשיאים רק באופן חד פעמי הביאו קרבנות? אלא שאהרון מאד התלהב מהיוזמה של הנשיאים, מההתנדבות שלהם. הם לא היו חייבים, הם לא ביצעו שום הוראה ושום פקודה. מעצמם הם החליטו לתת. ולכן קראנו בשבת שעברה, פרשת נשא, את כל אחד ואחד מהנשיאים בפני עצמו. מההתנדבות, מהיוזמה התפעל אהרון. ובכלל ספר במדבר מלא ביוזמות. קראנו בשבת שעברה על יוזמה של נזיר, נקרא בהמשך הספר על עוד יוזמות. על יוזמת האנשים הטמאים ששואלים על פסח שני, ועל בנות צלפחד שרוצות חלק בארץ ישראל, על נדרים נקרא בסוף הספר. יש משהו מלהיב בהתנדבות. אף על פי כן אומר לו ריבונו של עולם, יש שורש לכל היוזמות. שורש כל היוזמות, שורש כל ההתחדשות בעם ישראל היא אותה עבודת תמיד, עבודת קודש יום יומית שעסוקה בעילוי ללא הפסק. בהעלותך את הנרות, העובדה שכל יום מעלים את הנרות, כל יום דואגים מחדש לאיכות השמן והפתילות, לנר הדולק היטב בבוקר ובערב, פעמיים ביום, לשים לב שהנרות דולקים בצורה מדויקת לכיוון מסויים. ההתמדה, העלאת התמיד הזו, המאוד עדינה, המאוד זכה, היא השורש, היא הנשמה הפנימית, היא הלח הפנימי שמתוכו באים כל הנדבות וכל היוזמות. גם נזיר בסופו של דבר, כל כח הנזירות שלו לשמור על עצמו מטומאה באה בגלל שיש כהונה בישראל. שורש כל היוזמות הברוכות נובע תמיד ממשהו תמידי שהולך ונשאר, הולך וצומח, יום יום, שעה שעה, גם אם הוא קטן בתוככי הנשמה שלנו. בהעלותך.