יעקב אבינו יוצא למסע אל הלא נודע, כלומר, נודע רק איך הוא מתחיל אבל לגמרי לא ברור איך הוא יתנהל, איך למעשה יקרו הדברים. מה שכן ברור מעל לכול ספק זה שהוא בודד, חסר כל גב ביטחוני או כלכלי, יש לו רק את עצמו מקלו ותרמילו, את התושיה והיוזמה שלו, ואת האמונה בשליחותו ובשולחו. ויש לו גם את החלום. לא החלום הבנאלי כפועל יוצא של ה"תבשיל" מסך כל הרשמים הגשמיים שעברו עליו והתרכבותם זה בזה, אלא כוח החלום בצורתו המקורית, אותה הנקודה של סגולתו הפנימית שמבקשת לצאת אל הפועל הגמור, ובטהרתה לא מתחשבת כרגע בשום מגבלות שהן, ומתנשאת למעלה מהן.

רק כחולם אמתי יכול יעקב לצאת אל הדרך, וממילא לא פלא שהוא זה שתיקן תפילה, וביחוד את תפילת ערבית, המתאימה כל כך למצבו באותה השעה.
אם כן, החולם לא חולם דבר אלא את עצמו הוא חולם, נפגש עם ה"נקודה שלו", משתעשע איתה ומכוחה חוזר אל החיים הממשיים / מישושיים, ופעול את פעולותיו בהם.

חז"ל[1] מלמדים אותנו שחלום הסולם הוא לא רק מה שיקרה ליעקב, שיש לו מלאכים שכרגע נפרדים ממנו ומלאכים שבאים איליו, אלא שיעקב הוא עצמו הסולם! ולא שהוא רק כלי טכני לכול העליות והירידות של הכוחות והזרמים העולמיים, אלא שהם מקבלים ויונקים את כוחם ותנועתם ממנו. הוא הסולם שראשו ושורש נשמתו עליון משל המלאכים, וגופו למטה מהם, והם עולים ויורדים בו  ממש. הם משמעותיים מכוח החיים האנושיים שלו, הוא הציר שהם סובבים עליו ובלעדיו מה הם. ממילא, כשמגיע להכרה זו באופן מיידי הוא מתיירא, לא פוחד ומשתתק אלא נדרך לאין קץ מכובד משמעות חייו ומתמלא פעיליות אינסופית, ובא גם אל הנדר, אל הקבלה שלו לעצמו, שכן שוב אין הוא נתלה ונסמך על האחרים, ולו גם על האחר המוחלט שהבטיחו, כי אם מגייס כוחות מעומקי אישיותו, ופועל בעזרת כל מה שיש לו.
נקודה למחשבה. האם אי פעם זכית לחלום? גם כשהיית בחושך? הרגשת פעם "סולם"? למי? לאילו מטרות?
 
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתם השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, ושל ינון בן הרב רפאל בתוך שאר חולי עמו ישראל.