ה"שפת אמת" מלמד אותנו שיש כאן הדרכה של התורה לכול אדם היוצא ממקומו הבטוח, ובעיקר הבטוח מבחינה רוחנית, כשמגמתו היא שהות לזמן לאו דווקא ידוע ב"מקום הסכנה" וההתמודדות עם כל הקשיים והניסיונות העומדים לפתחו.

באר. על האדם להיות כזה ששתה ושותה מבאר, מנביעה פנימית ונסתרת הבאה מעומקי המציאות, המחוברת לשורשה, טהורה ומטהרת. עליו להיות מלא בעצמו במים חיים, קרים ומחיים. לעמול קודם יציאתו לדרך לדלות מים, ואין מים אלא תורה, והרי זה מה שעשה יעקב במשך ארבע עשרה שנים קודם מיום קבלת הברכות מיצחק ועד יציאתו. כל זה מבחינת בניית עולמו התודעתי המושכל, החוסן הערכי שיטתי שלו, שתורתו תהיה סדורה לפניו, ערכו וערך משימתו ברורים לו ועומדים איתן.

באר שבע. הנקודה שנותנת חיות לכול ה"שבע", לכול המערכת הטבעית של החיים, המידות. היכולת לינוק לא מהצד הגשמי של הדבר, אלא מנקודת הערך האלוקי שלו. המדרש אומר על יעקב "אז תלך לבטח…" ומסביר ה"שפת אמת" ש"אז" משמעו הנקודה השמינית, בגימטריה אז, לא זו המשועבדת לטבע אלא עליונה עליו, בבחינת נשמה לגוף. יעקב מבטל את עצמו למה שהוא מקור חייו, לנקודה הנשמתית הלא נתפסת, מחוץ ומעלך המערכת הטבעית. היכולת שלא להעמיד את עצמו במרכז אלא לרתום את עצמו לחיות העליונה ממנו, שמשמה הוא מקבל את ערכו.
יעקב לא יוצא מבאר שבע במובן של עזיבה, אלא בדיוק להיפך, יעקב יכול וראוי לו לצאת, היות והוא יוצא מכוח באר שבע. הוא יוצא מכוח החיבור המתמיד שלו לאותה באר שעל השבע, הוא ממשיך לינוק ממנה כוחות ויכולות בכול "מקום סכנה" איליו הוא יגיע. זוהי נקודת החוסן שלו, ועל כן הוא גם יכול ללכת לא במסירות נפש שקרית של "אני הולך על מנת שארד ממדרגתי ואשוב עם בכלל נכה רוחנית", אלא "אני יוצא על מנת לחזור שלם, ויתרה מזאת מחוזק ומחוסן מההתמודדויות אליהן אקלע בדרכי".

"וכן יש לכל אתר ללמוד עצה היעוצה במדרש הנ״ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה׳אחד להתדבק בפנימיות החיות מהשי״ת בלבד".
נקודה למחשבה. מהם המקומות המסוכנים אליהם נקלעת או אליהם מועדות פניך? איך עליך לצאת מבאר שבע שלך לדרכך?
 
ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.