הרבה פנים יש בפרשתנו, יעקב מנסה לרצות את פני עשו " אֲכַפְּרָה פָנָיו", "אֶרְאֶה פָנָיו", "אוּלַי יִשָּׂא פָנָי". יעקב גם רואה את המלאך פנים אל פנים ומציל את נפשו, והוא קורא למקום פניאל. וגם כשהוא מגיע לשכם הוא חונה את פני העיר. יעקב מיוחד בפניו, פניו של יעקב אומרת הגמרא היו דומות לפניו של אדם הראשון.
הפנים הם קריאת הכיוון, לאן אנו פונים, לאן העיניים שלנו מביטות, האם המבט שלנו הוא של אהבה וידידות או של ריחוק. האם המבט שלנו הוא מבט של צניעות או חוצפה. יש בושת פנים או עזות פנים.
יעקב אביהם של ישראל כולו פנים, פנים של חיוב. פנים של התרצות ופיוס, פנים של שלום. פנים של רצון לתקן. "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" אומרים חז"ל, שהוא תיקן תקנות לטובת העיר שכם.
יעקב זוכה שבניו יראו את האלוקים פנים אל פנים, במעמד הר סיני. כיוון ברור, כיוון של חיוב ותיקון. ופני ה' מוליכות אותנו ואנחנו מתפללים "אל תסתר פניך ממני", ו"יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם", כל כך חשובה לנו ראית הפנים, כל כך חשובה לנו הכרת הפנים הכיוון, המגמה, השם. שאיתם כל החיים מודרכים ומנוהלים ומוכנים. יעקב הוא קריאת העל, "מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה".