התורה מספרת על יעקב שהוא בא "שלם" לעיר שכם, והגמרא אומרת "אמר רב שלם כגופו שלם בממונו שלם בתורתו". מסביר הרב[1] שיעקב אבינו היה שלם – מושלם בדיוק בבעיה שהצגנו לעיל. כולם מבינים שצריך לדאוג לשלמות הגוף וצרכיו, תזונה, בריאות, דיור, ועוד ככול שהיד נטויה, ובשביל זה צריך לעבוד קשה ולהשיג כסף (לא מעט בדורנו). משקיעים הרבה זמן וכוחות בהשגת האמצעי החשוב הזה, שנים של לימודי מקצוע ואחריהן עשרות שנים של עבודה קשה. אלא שלעיתים מקבל לו הכסף, בלי ששמים לב לכך, ערך תכליתי של עצמו. האדם שוכח מהיכן התחיל, וקורה לו בלי לדעת איך שהוא עסוק בהשגת הכסף כשלעצמו, רודף ורדוף בהשגת עוד ועוד, עובד כבר קשה מדאי, שעות ללא סוף, הרבה מעבר למה שהעריך בהתחלה, ומגיע אחרי שנים למצב ששלמותו הגופנית הולכת ונהרסת מהזנחה שתחילתה בפשיעה וסופה באיזה סוג של אונס, ומתחיל להשתמש בכסף שצבר עם השנים לממן טיפולים, רופאים ותרופות, ימיו אינם יותר ימים, וגם בלילות הוא כבר לא ישן, מכאבי גוף ומדאגות על ממונו שהולך ונעלם לו או שסתם צריך כל הזמן לחשוב איפה המקום הבא להשקיע אותו. כל המערכות שלו משועבדות בלא משים לאמצעי ולא לתכלית.

וחמור מכך, יש לזכור שגם הגוף וגם הממון יחדיו עדיין אינם התכלית הרצויה. שניהם בסיסים חשובים מאין כמותם ובלתם להשגת השלמות הרוחנית, התקדמות רוחנית מידותית וערכית, אהבת הטוב ועשיית הטוב. העיסוק הרב כל כך בהשגת שלמות הגוף והממון מסיחים את הדעת מהעיקר, מהלב שלשמם הם נועדו מלכתחילה לשמש כאמצעי הגון, ונראה שדווקא הוא זה שפוגע בהם, שהם סותרים זה את זה ושרוח וחומר בהגדרה לא יכולים ללכת זה לצד זה באחדות הרמונית.
מגמתו של יעקב הייתה להורות לו ולדורות כולם שלא כן הוא, שהכול אכן חשוב ואין לוותר על שום דבר! אלא שזאת יש לזכור, מה משמש את מה ומה מאיר באורו התכליתי את אותם האמצעים שהביאו למלוא שיעור הקומה השלם של האדם היעקובי, העקבי בשיטתו, ההולך בדרכו הארוכה והקשה עקב בצד אגודל, ולכן גם מגיע למדרגתו הישראלית, זו ששורה עם אלוקים ואנשים ויכולה להם.

ממשיכים להתפלל עד בוא הגואל, לרפואתו השלמה והמהירה של חבר יקר כאח ישי בן רחל, בתוך שאר חולי עמו ישראל.
 
 

[1] בספר עין איה שבת פרק ב' פיסקה רפ"ד.