ומה יש בו שהוא כזה צדיק?! הוא לא קפץ לאיזה כבשן על קידוש ה', לא ישב כל חייו בישיבה ולמד ועיין וחידש בתורה, ובטח שלא היה "הרב הראשי" של המשפחה, אפילו נבואה לא ראינו שהוא קיבל. אמנם היו לו כמה שנים קשות מאוד בחייו של בדידות בסגנון אחינו יהונתן, אבל רוב ימיו הוא חי בטוב, בארמונות ולא כעבד אלא כמולך בפועל על מצרים, לבוש כמצרי, מתנהג בגינונים מצריים, עובד בוודאי קשה ואחראי על מוקד ההתרחשויות התרבותיות והכלכליות של כל העולם המפותח בזמנו, אבל סוף סוף חיים טובים.
 
ואם השאלה טובה, כבר בתוכה נמצאת עומק התשובה. לכאורה, כל הנ"ל נכון כשמסתכלים על חייו של יוסף בעין חיצונית וחומרנית. יוסף הוא אחד האנשים הבודדים בעולם, מרגע שנולד ועד ימיו האחרונים הוא היה לבד, שונה מכולם, לא מובן לגמרי או לגמרי לא מובן לסביבה המשפחתית והחברתית שלו, אדם כישרוני באופן חריג שאף אחד לא יכול שלא להבחין בזאת אבל גם לא להבין איך ניתן "לבלוע" את התופעה הזאת. ועל הכול, רוב חייו הוא חי במקום הנקרא "ערוות הארץ", המזוהם ביותר מכל בחינה מוסרית ומידותית, כל החיים של יוסף היו בבור, פעם בור בעמק דותן ובעם "בור של זהב" במצרים. יוסף הוא האיש האמון על פיתוחה ושמירת ביטחונה הכלכלי והפיזי של "ערוות הארץ", והערווה הוא המקום בו מופיעים החיים, מצרים היא ערש האנושות באותם הימים, אימפריית העל המוחלטת בכל מובן. כל חייו של יוסף (ושל כל אחד המכונה "צאן יוסף") הם בבחינת ניסיון אחד גדול, שתחילתו בקושי להכיר נכון את הכישרון המרכזי שלו ומקומו האמיתי, אבל עיקרו הוא היכולת להיות "איש ברזל" אמיתי. איש שלמרות כל קושי ודה לגיטימציה לא מקבל שינוי לנקודה היותר עצמית שלו. רק אישה אחת רשעה ניסתה במשך תקופה מסוימת להעמיד במודע את יוסף בניסיון של נאמנות לאופיו ואמונתו, וזה היה היותר פשוט בין הניסיונות בהם נדרש יוסף לעמוד. כל חייו האחרים, ובעיקר חייו הבוגרים, היו בסביבה שהיא ההיפך ההפוך לגמרי מעולמו הפנימי מחד, אבל מאידך אין שמה ניסיון מודע להעביר אותו על דתו, ודווקא בגלל זה זהו הקשה שבניסיונות. כשמתנפלים על אדם ותוקפים אותו חזיתית על מה ומי שהוא, הוא יודע להתגונן ומשיב מלחמה שערה, אבל כשהוא מוקף ומוצף בעולם נעים ומסביר פנים, תרבותי להפליא, מלא בכול היותר טוב שניתן להציע ולא "חושף שיניים" כנגדו, אז אפשר ככה סתם, בלי בכלל להרגיש לאט לאט להתהפך ולהיות מה שבתחילת הדרך לא היה עולה על הדעת. לחיות במשך 93 שנים של החיים הבוגרים באוויר טמא ומסביר פנים מאין כמוהו, לנשום אותו מלוא הריאות אבל לא לקחת ממנו את הטומאה שבו, לחיות כמעט כל החיים בג'ונגל ולמלוך עליו ולא להיהפך לחיית טרף, להיות לגמרי שייך לעשייה ובאותה עת לגמרי זר לאווירה, לא להיכשל אפילו פעם אחת בשום מעידה, לא מעידה כספית המפתה כל מי ששולט בכל ההון של העולם, לא מעידה צניעותית של מי ששולט בכל אישה ואיש, לא מעידה של גאווה פסולה והחשבה עצמית ולא שום  מעידה רוחנית, זו צדיקות אמיתית!