החל מפרשת וישב עולה וצומחת לנגד עיננו דמותו של יוסף, יוסף הצדיק. יעקב בוחר ביוסף מכל בניו, ונותן לו כתונת פסים, כתונת המכילה את כל הפסים, את כל הגוונים.
יוסף, כשמו כן הוא מסוגל להוסיף. בעוד שבדרך כלל כשמוסיפים גורעים. ומי שמנסה להכיל יותר מידי הולך לאיבוד. יש את יוסף, מידתו של יוסף היא היכולת לכלול, לאחד, להשכין שלום בין הרבה גוונים, בין הרבה צדדים, בין הרבה בחינות. יוסף אומרים חז"ל היה מקדים שלום לכולם. יוסף נשלח על ידי אביו לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן, איש של שלום. הוא מברר לאחים דרך חלומותיו שהחלום שלו זה להיות האיש שמצליח להשכין שלום בין כולם, שמצליח ליצור אגודה אחת. יוסף זכה למעלה גדולה, להיות צדיק, להיות איש השלום- בזכות עינו הטובה. הגמרא אומרת שמי שחושש מהמושג שנקרא "עין הרע" שיאמר שהוא בא מזרעו של יוסף. כי בזרעו של יוסף "העין הרעה" אינה שולטת. העין הרעה, היא הדחיקה והסטירה הנגלת לנגד עיננו בין בני אדם, בין דעות, בין גוונים. השכל האנושי, הנפש האנושית ממהרת להצביע על השונה על המנגד. העין הטובה, עינו של יוסף מתאמצת מאוד לחבר, להסיר מחיצות, לא להתפעל מהסגנון החיצוני, לא להתפעל מההבדלים. יוסף יודע ללמוד שבעים לשון כשצריך, יוסף יודע להשביר מזון לכל עם הארץ. יוסף, מזרעו באים אפרים ומנשה שנתברכו בברכת הדגים "וידגו לרוב בקרב הארץ", שאין עין הרעה שולטת בהם. הם לא מצומצמים לפי המבט חיצוני הם עומדים מעל העין, מעל המעטפת, ושטים בים הגדול. בים של מבט רחב, מבט של שמחה. כוחו של יוסף גדול מאוד בעת הגאולה בעת שבה צריך לשלב כוחות ולחבר גוונים יחד למסכת שבטית אחת. "עוד יוסף חי".
שבת שלום ובשורות טובות