בפרשתינו מסופר שיעקב שולח את יוסף לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן. המדרש מספר שיוסף תמיד היה שואל בשלום אחיו, הם "לא יכלו דברו בשלום", אבל הוא מצידו תמיד יכול היה לשאול לשלומם.
אומר השל"ה הקדוש שיוסף זו מידתו, שהוא עסוק מאוד באחווה, בקשר של כל האחים אל האב ,לכן הוא גוער בהם כשהם מבזים את בני השפחות. הוא דואג שכולם ירגישו אחים, שוטפים, קשורים, ירגישו בית אחד. יוסף, אומר המהר"ל בנצח ישראל, הוא כמו לב שמזרים דם אל כל האיברים. יוסף הוא שיוצר את האורגניות שבין כל האחים. יוסף זו הנטייה בעם ישראל לאחדות, לקיבוץ גליות, לאחווה המשפחתית שעומדת מעל הכל. יוסף יספוג מכירה, התעללות, בזיון, אבל האחווה תהיה מעל הכל. הוא לא ינקום, וכשיתוודע אל אחיו יגיד "אל ירא בעינכם כי מכרתם אותי, כי למחיה שלחני אלוקים". יוסף למד את זה מאימו רחל שבפרשת ויצא מסרה את הסימנים לאחותה וביזתה את עצמה, מחלה על כבודה, על חלומותיה, בשביל שאחותה לא תתבייש. בשביל שהאחווה לא תיפגע. כח גדול בישראל, כוח יוסף, זה כוח שתמיד יטען "אחים אנחנו", בית אחד לנו, "עוד אבינו חי". יש לנו אבא אחד, שכולנו שייכים אליו. הוא יגרום לאחים להגיע לתובנה הזאת- עד כמה הם ערבים זה לזה, עד כמה הם אחים זה של זה, עד כמה הם בנים של אותו אבא. והכוח הזה ממשיך להיות משמעותי ודוחף בעם ישראל. וגם כשיש ערכים חשובים מאוד, ורגשות אפילו צודקים, לעולם כח האחווה- כח הבית יאמר את אמירתו- האחדות מעל הכל.
שבת שלום וחג חנוכה שמח.