מסביר ה"שפת אמת" שעניינו של הבגד לא מתמצה בכיסוי הגוף, אלא בעומק העניין הוא בא להקרין ולהביע את מדרגתו ומעלתו המיוחדת של האדם (ונאיר רק, כי לכל דבר יש "בגד" - מדרגה ועניין מיוחדים). יש בגדים ויש בגדים. יש בגדים בוגדניים ושקרניים, מאחוריהם האדם מסתתר, הוא לא מה שבאמת ראוי לו להיות, אלא הוא מי שהוא רוצה שיחשבו עליו שהוא, התדמית החיצונית השקרית שלו, שפעמים רבות האדם בעצמו מתפתה להאמין שהוא אכן כזה, שזה עניינו, ובזאת הוא בוגד בעצמו. ויש בגדים אמיתיים, כאלו שמבטאים בישרות אמיתית את מהותו הפנימית של האדם, הם המשך החשיפה הצנועה והעדינה של עולמו הפנימי. 

כשיעקב נותן ליוסף את אותה כתונת פסים מיוחדת, זהו ביטוי להכרה ולהערכה של מדרגתו האמיתית של יוסף, ש"איקונין שלו דומה לאביו", והוא ממשיך את עניינו של יעקב עצמו. על זה ואת זה מבינים האחים היטב, ועל כן הם מפשיטים אותו, מערערים על עניינו של יוסף, מתנגדים לו ונאבקים עמו (בלי להיכנס לבירור תוכן הוויכוח הרוחני ביניהם), ועל זה אומר ה"שפת אמת" ש"בודאי, כל ניסיון הוא כשנוטלין מן האדם המדרגה המיוחדת אליו", וכשמצליחים לעשות את זה אחד לשני, אדם לאדם או לחלופין אומה לאומה, כשהאמון בעצמו ובפנימיותו מתערער, והוא משלה את עצמו שאכן "בגדים" אחרים יכולים להתאים לו, זו ראשית ועיקר התבוסה.
 
אשת פוטיפר אף היא תופסת את יוסף דווקא בבגדו, שיש להעריך שהיה בגד מצרי כאומרת לו ", הרי אני כבר מדברת אתך על זה יום אחר יום, אתה בדיוק כמונו, אל תשקר לעצמך שאתה שונה או טוב מעימנו, וראוי לך לאמץ את התרבות שלנו, אתה מצרי ואל תנסה יותר להיאבק בזה, אתה מובס ועליך להודות בתבוסתך…". וברגע האמת, כשיוסף עומד נטוש מאחיו וממשפחתו, בודד וגלמוד, זהו רגע הניסיון, להתוודע לעצמו, למי שהוא באמת ולא יוכל לעולם להשתנות או להחליף, להישיר מבט ולחזור אל עצמו, ונראית לנגד עיניו דמות דיוקנו של אביו- של עצמו, וברור לו יותר מאי פעם מה עליו לעשות "ויעזב בגדו וינס החוצה, היינו שיצא מכל הלבוש הזה, ונתלבש בלבוש המיוחד לו… והוא לרמז לכל העובד באמת, כשהוא בעת צרה מסייעין לו מכוחות הנשמה אשר לו למעלה".