"וימהר אברהם האהלה של שרה", "ויאמר מהרי שלוש סאים קמח סולת" "ואל הבקר רץ אברהם". וגם בעקידה, "וישכם אברהם בבוקר", מבאר רש"י- דרך זריזות. לבד הוא חובש את החמור, כמצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. ומדייק הרב קוק שבעודו בבאר שבע אברהם כבר כורת את העצים, למרות שיכול היה להשאיר את כריתת העצים לזמן הגעתו להר המוריה, כי אם יש משהוא שאפשר לעשות עכשיו, יש איזו מצווה שבאה לידך שאפשר לבצע כרגע אל תחמיצנה. אברהם שלושה ימים הולך מבאר שבע עד "המקום אשר יראה", הוא אינו יודע איזה מקום עשוי להיות המקום הנבחר, ומדייק הרב קוק שהוא אמור להיות בעמדת שמחה של מצווה מתמדת, שהרי הוא מחכה לדבר נבואה שיראה לו את המקום ובשביל לקבל נבואה, אומרת הגמרא במסכת שבת- "צריך אדם להיות בשמחה מתמדת של מצווה". אברהם הוא אדם שתמיד נמצא בשמחה של מצווה, בהתעסקות, בזריזות, במהירות- זריזים מקדימים למצוות.

מסילת ישרים כותב שתכונת הזריזות הקודמת למצוות היא- היא תכונת המלאכים, שליחי המקום, שליחי ההנהגה העליונה, שלא מתחשבים בסדרי העולם הזה ומגבלותיו, שלא מעדיפים את הדברים שנראים יותר דחופים מבחינת העולם הזה, הם שליחי הרצון האלוקי, שליחי שמים. אברהם כולו מלאך, כולו שליח, אבל האמת שהוא יותר ממלאך, כי מלאך לא עושה יותר משליחות אחת. שלושה מלאכים נדרשים בתחילת הפרשה, כי כל מלאך יכול לבצע רק משימה אחת, אבל אברהם אבינו מלא שליחויות כרימון. ככה הצבע של עם ישראל נצבע, עם זריז במצוות, אוהב מצוות, עם "מלאכי".

בסוף הפרשה מתבשר אברהם על הולדת הכלה, רבקה בת בתואל, אותה כלה שבשבת הבאה נקרא איך שהיא אומרת לעבד שהיא רוצה להשקות, "ותמהר" "ותער", היא ממהרת אל השוקת על מנת להשקות את העבדים והגמלים. זאת היא האישה המתאימה אל המשפחה המיוחדת של אברהם אבינו, אברהם אוהבי.

שבת שלום