אם על גבורה מצד יכולתו של הבורא אנו מדברים, הוא מובן לכל הוגה וחושב שאין לדבר כלל על גבורה גדולה לעומת גבורה קלה, שהרי כל עשיה וכל יצירה, אינן לפני יתברך בגדר גבורה כלל, שהרי "לא יעפת ולא יגעת, כי במלכותך לא עמלת" (שיר היחוד).

אין הגבורה כי- אם מצידנו, המקבלים והמתרשמים ממעשה הא-לקים. בהפגשנו עם מה שמעבר להשגתנו, עם מה שאין מוחנו ושכלנו יכולים להקיף ולתת לו הסבר הגיוני, הרינו עומדים מול הגבורה הא-לקית.

אכן, יש לו לאדם גם יכולת, גם רשות וגם חובה, להשיג ולחקור במציאות הסובבתו. להכיר ולחקור את חוקיה, את הכללים שהטבע כולו נשמע להם ונערך ופועל על פיהם, ואת התיאום וההרמוניה ביניהם. מכל אלו יכיר האדם, אם רוח בו, יד ד' הגדולה, חכמתו, יכולתו ורצונו הנשגבים, אולם על האדם לבוא לכך מתוך ענווה. כי ישנם דברים שאין הוא משיג. "...ומה שלא ישיג יתלה בקוצר השגתו בזה, כי הוא עמוק מי ימצאנו, וכמו שכתוב בפרק אין דורשין (חגיגה יג') במכוסה ממך- אל תחקור, במה שהרשית- התבונן. וזה שכתוב: הלא ידעת וכו', רצה לומר: גם בלאו שמיעה מתוך התורה- "בראשית ברא", הלא אפשר שידעת מתוך החקירה בזה... ומכל מקום אין חקר לתבונתו ומה שלא תשיג תתלה בקוצר השגתך ועומק המושג ממך" (מהרש"א בתחילת תענית).

העיסוק בחקר הטבע הוא אתגר גדול של אמונה. זה לצד זה חופפים בו יכולת נפלאה של האדם להשיג ולהבין, יחד עם מה שמעבר להשגתו, שם נדרשת ענווה גדולה, מתוך אמונה גדולה.

לעיתים קרובות אנו מוצאים ציפייה גדולה ולחילופין- חרדה גדולה, אצל מאמינים, סביב המפגש עם השקפת עולמם של אנשי מדע, חוקרי הטבע והיקום. דרוכים אנשי האמונה להיוודע, האם חקירת הטבע הביאה את עוסקיה לחיזוק אמונתם, או שמא להיפך- לכפירה.

אלא שקודמת לשאלה זו, בהכרח, היא השאלה כיצד ניגשים אל חקר מעשה בראשית. מי שניגש באותה ענווה, היודעת יפה להפריד בין מה שביכולתנו לחוקרו ובין מה שנשגב מבינתנו, לא יחלש באמונתו ולא ייפגע. אדרבה, יצרף את "מה שהרשית- התבונן" אל "אין לך עסק במותרות" ויצא ברכוש אמונה גדול.

אכן, קיימים אנשי מדע גדולים מאמינים ויראי שמיים, לצד עמיתיהם שידיעותיהם לא קרבום לאמונה ואולי אף השאירום ביחס קר ומתנכר.

אחת ומיוחדת היא תופעה זו של ירידת הגשמים. גם בעידן המודרני, בו השיג האדם תצפיות וידיעות מגרמי שמים רחוקים שנות אור, יחד עם שליטה על החומר ורתימתו לצרכי האדם. עדיין ברור לכל כי לגשמים צריך להתפלל. גם האפיקורסים המובהקים שבין אנשי המדע, מודים שבעניין זה, חיינו נתונים לחלוטין לכח עליון, שעליו אין לנו כל שליטה או השפעה. לא נוכל לדעת מראש איזו ארץ תימטר ואיזו תיבש, כמה תיארך הבצורת, ומה תהיה כמות המשקעים. הוא שאמר הנביא ירמיה (יד'): "הי בהבלי הגויים מגשימים?! ואם השמים יתנו רביבים?! הלא אתה הוא ד' א-לקינו, ונקוה לך, כי אתה עשית את כל אלה"

בגבורה יורדים הגשמים כי לאותו התחום של "אין חקר" הם שייכים, כמוהם כחידת החיים עצמם, שמעבר להבנת אנוש:

"לפיכך קבעוה בברכת תחיית המתים".