בפרשתנו מופיע פסוק המגדיר את חיבתו של הקב"ה לאברהם: "וד' אמר המכסה אני מאברהם וכו', ואברהם הלא יהיה וכו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו... ושמרו דרך ד' לעשות משפט וצדקה". רבש"ע מעיד על אברהם כמי שעתיד להעמיד עם שעסוק בעשיית דרך ד', במשפט ובצדקה, דהיינו בעשיה ותיקון, אברהם ינחיל ויעביר לזרעו את השאיפה החד משמעית למימוש ולעשיה. לפנינו נקודה עמוקה מאד, המעידה על הסגולה המיוחדת שמתחילה להיווצר בגרעין הראשון שלה, באברהם. בעומק שאיפה זו מונחת ההכרה שחייבת להיות דרך שמקשרת בין עולם הרוח לעולם המעשה. מי שברא את השאיפות האציליות ואת הצמאון לדבקות באינסוף, הוא זה שברא גם את הגוף וחושיו. חייבת להמצא האחדות, ההתאמה, השלום. מי שהוא באמת בן לריבונו של עולם, "בנים אתם לד' אלקיכם", הרי שיש לו את המבט של האב. וכפי שאצל האב העולמות מחוברים ומתואמים, הגוף והנשמה, עולם- הזה ועולם- הבא, כך שורה הודאות באמונתו של הבן. לא יתכן שתהיה סתירה מוחלטת. זהו דבר בלתי אפשרי ובלתי קיים. יתכנו קשיים רבים וסיבוכים רבים בסלילת הדרכים ובהנחלתם בחיים, אבל ברור לגמרי שהם קיימים. אין כלל אפשרות של מציאות אחרת.

מעמדת אמונה זו נובע הצמאון והשקיקה לדקדוק המעשי. יש משמעות לכל פרט. כל איבר בגוף וכל מצב בחיים צריך להיות מתואם ומכוון לפי שורשו הרוחני. "היהדות היא דת מעשית" אומרים אנשים. המעשיות של היהדות איננה נובעת מחולשה. היא נובעת ממבט אלוקי על המציאות, מבט שמסתכל על החיים כפי שהם אצל ריבונות של עולם, וכפי שהם צריכים להתגלות אצלנו. זהו מבט שמאמין בחיים, ולכן הוא גם דורש מהם.

אותה נטיה היא זו שדחפה גם את אחד הגרים המפורסמים, מלך הכוזרי: "היה בא לו מלאך בחלום ואומר לו- כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים". יש לך בקשה אמיתית לדבקות, רצון עמוק וכן להתקשרות בכוחות אדירים של מקור המציאות כולה, אך הכוונות הללו אינן מחוברות לעולמך- לגוף ותחושותיו, הנהגותיו ופעולותיו. יש דרך, ויש מקום, שבהם מתאחדים העולמות. ,ומתוך הדרישה והדחף הפנימיים האלו, יוצא המלך למסע החיפוש, כאבינו הראשון ההולך וצועד לקראת הקמת הגוי הגדול.

"התביעה הפנימית, שהמעשים יהיו מתאימים לדעות וההרגשות היותר עליונות ועדינות, היא עניין מיוחד לישראל, שמידתם היא מידת בנים לד' אלוקיהם, והם משערים בקרבם את האפשרות של השתוות החיים המעשיים אל הציור של החיים האידיאלים הנאצלים" (עיין אורות- האמונה עמ' 124). לעומת זאת, "אומות העולם באו רק להסתכל באיזה ציור אידיאלי, ולא בוגרו עד לכדי הגשמתו בפועל, וממילא נדע שגם ההסתכלות לקויה ורפויה היא" (אורות עמ' ל"ח).

"ובאמת, שימת הלב על הדרכים והדקדוק במעשים לפלס הכל על- פי התורה והמוסר- מידה זו בעצמה מכל הון יקרה היא... מפני שרוח טהרה זה כולל בתוכו את תמצית הקודש של תורת חיים, המודיעה לאדם את הדרך ילך בה... נגד דרכי רשעים שהם באפילה ואינם באים כלל לידי הכרה זו, שדרך- חיים צריכה להיות מפולסת, ולא ידעו במה יכשלו, והצד המעולה שבהם אינו כי אם מתאר את החיים ולא מורה את דרכיהם" (אגרות- ראי"ה, תרפ"א).

ועל כן: "בראשית מטעו של העם הזה... נתגלתה השאיפה להקים ציבור אנושי גדול אשר "ישמור את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט" (אורות עמ' ק"ד).