כמו כל תהליך, גם את השבת אנו עוברים בשלושה שלבים.. שלוש תפילות- כמו גם שלוש הסעודות- מציינות שלוש בחינות בהם מתגלה אלינו השבת. במקורות ההלכה מתבאר ששלושת "תחנות" אלה – הם כנגד ההתחלה האמצע והסוף- שבת בראשית, שבת של מתן תורה ושבת של לעתיד לבוא (ראה בטור). שלושת עניינים אלו מקבילים לשלושת העקרים שמונה ר' יוסף אלבו בספר העיקרים. ע"פ דבריו, יסודות האמונה מתמצים בשלושה עיקרים- מציאות ד', תורה מן השמים, ושכר ועונש.
בליל שבת אנו מתייחדים עם השבת הראשונה, שבת בראשית. זהו הנושא של תפילת ליל השבת. השבת במובן הזה היא העדות על מעשה בראשית. ההפסקה של העשיה היא ההזכרות במקור היצירה, המציאות לא קיימת מעצמה. היא לא חזות הכל. יש מימד נוסף, לא מוגבל. יש קדושה, יש נקודה "שביעית" בתוך מרחב ה"שש". אומנם, כל מעשה בראשית נבראו ונוצרו בצורתם ובציבונם המסוים, "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", ויצירתם זו היא חסרון, ויכולו- מלשון כליון והעדר. אבל יחד עם זאת- "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו". יש מקור של ברכה, שאינו פוסק ואינו מוגבל. זוהי השבת. השבת היא העדות על מה שיש בחיים. החיים נובעים ממקור שאיננו מצומצם לפי אמות- המידה של הבריאה, וממילא הוא איננו משועבד למגבלותיה ולחסרונותיה.
אם- כן, אמונת הראשית, החידוש, היא יסוד התקוה, האופטימיות, האמון בחיים ובעתידם ההולך ומשתפר.
מתוך ההתחלה הזו- בא ההמשך. תפילת הבוקר- "ישמח משה במתנת חלקו", קבלת התורה שהיתה בשבת (גמרא שבת פ"ח). אותו מקור טוב אלוקי פועל בבריאה ומכוון אותה אל אותה שלימות שהיא מעותדת אליה. השלמות איננה עומדת כך ביסוד הבריאה ובראשיתה. היא גם חודרת, ומשלימה את הבריאה להביאה אל אותה שלמות ולהתאימה אל מגמותיה.
והשלב השלישי- הוא העתיד, ההשגחה שהולכת ומביאה את התורה וכל ענף ולכל מקום, עד לתיקון השלם.
בסידור "בית יעקב" (להגאון היעב"ץ) דימה את שלוש התפילות לשלושה שלבים בנישואי איש ואשתו- קידושין, נישואין (חופה) וההתייחדות יחד. דמיון מופלא זה- יש מקום להתבונן בו התבוננות רבה, אבל בראשיתו הוא כבר מאיר לנו את משמעותה של הראשית- הקידושין, כקידושי אשה- שהם הקניין הראשוני, שאין בו עדיין בפועל, אבל הכל מקופל בו "בכח", "וארשתיך לי לעולם" (עיין עו"ר על פרק זה)- כך ראשיתה של הבריאה.
ובאמת, הכל נעוץ בראשית, הכל כלול ביסוד האמונה של טוב ד' לכל. ככל שהאמונה בראשית בהירה וחודרת- כל שאר השלבים באים מאליהם, "בא חבקוק והעמידן על אחת- צדיק באמונתו יחיה". בליל שבת אנו מעידים באמירת "ויכולו" על חידוש הבריאה. ידיעה זו איננה ידיעה "היסטורית". איננו עסוקים סתם כך בחקר העבר. ידיעת החידוש היא ידיעה קיומית, עכשוית. היא נותנת מבט מאיר על כל המציאות, כעת, עם כל נפתוליה וסיבוכיה.
עם כניסת השבת, אנו מניחים בצד את כל בעיות הזמן, את כל הבעיות והקשיים, ונזכרים בראשית. מהיכן באנו, ומה פועל בנו. וזכרון זה מפיח בנו מחדש אמונה- אמון, בד' הטוב, במציאות, בעצמנו. שבת שלום.