יעקב איננו, אבל קודם שהוא עוזב את הבנים הוא מברך אותם, חושף את ענינו הפנימי של כל אחד מהם ומתוך כך את מקומו ותפקידו בבניין האומה הישראלית, וחשיפה זו גם "קובעת" את התוכן הזה במציאות הממשית. גם יוסף איננו, וגם הוא קודם פטירתו מעביר מסר לאחיו. יוסף מספר להם שאף על פי שאולי קשה מאוד לראות את הגאולה ממצרים, עובדה מוחלטת היא שאלוקים "פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת, אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב". מאז הייתה מסורת בישראל שהגואל הוא מי שיבוא אליהם עם אותו "פקוד יפקוד". אבל מה התוכן של הסימן הזה, מה יש בהן במילים אלו שמגלות על שליח ה' לגאול את ישראל?
הרב חרל"פ מלמד (בספר "מי מרום" ח"א) על תוכן הסימן הזה. הדרך על מנת להינצל מהרשע על פי רוב היא ניצול החולשה שלו, בין אם זה ע"י מלחמה חזיתית, המאתרת את נקודות התורפה שלו ומכריעה את הקרב, ובין אם זה ע"י התרפסות והתחננות אליו, שגם זה בסופו של עניין ניצול של חולשה רגשית שלו, עד שהוא מתרצה להפסיק את ההתעללות שלו.
ויש עוד דרך, הדרך האידיאלית – לצוות ולפקוד עליו בכוח הפה. אנחנו יודעים שכאשר האחד מצווה על השני, מייד נוצרת בליבו של השני איזו תעוקה, איזה הכרח פנימי להיענות לציווי, אלא אם כן הוא מתעקש ומגלה עוז שלא יצוו עליו, ובזאת הוא מסיר מעליו את ה"לחץ" האמיתי הזה שפעל עליו. אותו אחד שיבוא אל פרעה לא בשיטה הנהוגה של איתור החולשה, אלא בכוח הפה, הכוח שחושף את העוז הפנימי של הדובר, המגלה שכוח השלטון הוא שלו ולא של הרשע. ושזה לא נכון שעם ישראל יחיה תחת שלטון זר ועריץ, זה מצב אבסורדי שהוא נגד חוקי המציאות. לא סתם יגיד את זה מהפה ולחוץ, אלא יחיה את האמת הזו בגלוי ממש, עד כדי שפיו וליבו יהיו לגמרי שווים בעניין. אותו אחד שהעוז הפנימי שלו יהיה מוחלט ונובע מהאמת האלוקית שבמציאות, והיא תהיה חיה בו, והיא זו שיוצאת מפיו. אמת זו היא בעצם קביעת המציאות, והחשיפה של מה שעומד ביסוד כל היש. ואי היכולת שלו שלא למלא את תפקידו ולהיענות ולהתמסר לאמת הגדולה הזו, ובזאת תהיה תפארתו וגאולתו הנצחית. זה שיגלה שה"מצווה האולטימטיבי" הוא הקב"ה, לא כמושל עריץ אלא כמחייה כל ודורש טובת כל, ויחיה את התוכן הזה – הוא שליח ה' לגאול את ישראל!