"הבא לברך את בניו יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (רש"י). וכך נוהג היום כל אב המברך את בנו בליל שבת קודש: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

כאפרים וכמנשה- המתחנכים על ברכי יוסף, בסביבה מנוכרת וזרה, באווירה תרבותית רחוקה מעולמם האמיתי, וגדלים כבנים נאמנים. קדושתו ונאמנותו של יוסף למורשת אבותיו חודרת לבניו, והם ממשיכים את דרכו באישיותם ובהליכותיהם. ועל- כך מתפלל כל אב ומברך את בנו- ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה. (ראה על כך בספר "נר למאור" מאר הרב משה צבי נריה זצ"ל).

כאפרים וכמנשה- שזכו להיות כבנים ליעקב, ובהם התקיים כפשוטו המאמר: "בני בנים הרי הם כבנים". זכייתם בנחלה מבטאת מעלה וקישור אל מקורם, אל סבם הגדול. הדור השלישי והדור הראשון, הסב והנכדים, קשורים כקשר אב ובנו, ובהצטרפות החוליה המקשרת- "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (עיין בפירוש בעלי התוספות על התורה).

כאפרים וכמנשה- שררה ביניהם אחווה ורעות, גם לאחר שהוקדם הצעיר על הבכור. ובעוד שאביהם חשש ש"יקנא בו (באפרים) מנשה הגדול, כמו שקינאו בו אחיו הגדולים ממנו בעבור כתונת הפסים שעשה לו אביו", ברכם סבם- "שלא תהיה ביניהם קנאה ולא קטטה, כי שניהם יהיו תמיד מתחברים ומסכימים..." (ע"פ האברבנאל). "שכל התורה כלולה בעשרת הדברות, ואלה כלולות בדיבור האחרון של לא תחמוד... וראה באפרים שלא נתגאה... וראה במנשה שלא נתקנא... וע"ז אמר כאפרים וכמנשה, מבלי גאות ומבלי קנאה..." (עפ"י ספר אגרא דכלה).

כאפרים וכמנשה- שנתברכו בברכת יעקב, וכל אב מברך את בניו שתומשך גם עליהם ברכתו של יעקב, מכוחה של אותה ברכה שחלה על אפרים ומנשה.

ברכה היא עבור אפרים ומנשה, שכל אב יברך את בנו בהם. ויברכם ביום ההוא לאמור- "בך יברך ישראל..." העובדה שבהם יברך ישראל לדורותיו מזכה אותם ומרוממת אותם, בבחינת "ברא מזכה אבא", זכות נצחית הנקנית לאפרים ומנשה.

"מנהגם של ישראל לברך הילדים בליל שבת אחר התפילה או בכניסה לבית, שאז חל השפע וראוי להמשיכו על הילדים בלחוד..." (סידור היעב"ץ). כל אב- הוא בבחינת האב הגדול, אבינו יעקב, והוא ממשיך את הברכה- את הכח הנצחי של סגולת ישראל ומורשתו, אל בניו- אל נחלתו המתברכת.