בפרשתנו יעקב נפרד מבניו, ומברך את הבנים, כל אחד את ברכתו שלו. לפי ר' יצחק אברבנאל בפירוש לתורה, מטרת הברכות אינה רק ברכת דרך ואיחולים לקראת ההמשך, אלא תהליך של בירור כיצד רואה יעקב את מפת המלוכה הישראלית העתידית. יעקב מברר דרך הברכות מי ראוי למלוכה, מי לא ראוי למלוכה ומדוע, מה תפקידם המְלוּכַתי של השבטים השונים מתוך פרספקטיבה של הנהגה ומלכות.
יעקב, לפי האברבנאל, מברר את מעלתו של יהודה כראוי למלוכה- "יהודה עתה יודוך אחיך". "יודוך אחיך"- כל האחים מודים שאתה ראוי למלוכה.
הגמרא והמדרש מעלים על נס את היכולת של יהודה להודות. להודות בַּאמת. לומר "צדקה ממני על תמר" ,להודות בערבות שלו על בנימין, לקחת אחריות. היכולת להודות באמת מעידה בראש ובראשונה ישרות אבל גם על הרבה ענוה. גאוות האדם מונעת ממנו לא פעם, להכיר בחסרונותיו, להכיר בטעויותיו, ופעמים רבות דווקא מנהיג אוהב להסתיר לקויות וטעויות, אוהב להדגיש יתרונות ומעלות, חשוב לו מאד מה חושבים עליו, איך הוא נראה. יעקב מעלה על נס דווקא את המנהיג שיודע להודות, שיודע לומר טעיתי, שיודע לומר יש לי מה לתקן. שמשרה סביבו אוירה של "אנחנו בלמידה מתמדת", יודע להודות באמת.
מי שמודה על האמת, כולם מרגישים איתו קלות וקרבה. מוכנים לשתף איתו פעולה ביתר נינוחות, "יודוך אחיך". מי שמודה על האמת גם יכול להוביל את כולם אחריו לקרב, כי הוא לא יטייח ולא יסתיר. כולם מוכנים אפילו להשתחוות, אומר יעקב, למנהיג שיודע את האמת- "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". ובסופו של דבר גם האנושות כולה, תבוא ותכרע ברך לפני מנהיג שהוא איש אמת, שיודע להודות "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים". מנהיגות של אמת אין לה הופעה חיצונית אחת ובחדרי חדרים הופעה אחרת. היא לא מסתירה, והיא לא מדברת דיבור כפול, ובטח לא אחד בפה ואחד בלב. מנהיגות אמיתית זו מנהיגות גלויה, וחשופה, פתוחה, מנהיגותו של דוד.
כך אפשר גם להבין את ההפטרה שאנחנו קוראים השבת. הפטרה שעוסקת בשאלה מי ראוי למלוך. הפטרה שנראית מוזרה, מין רשימת חיסול שדוד מוריש לשלמה. שלמה הבן שהולך להיות מלך, מקבל רשימה של אנשים שעלולים לפגוע ולהזיק להמשך המלוכה, אנשים שדיברו אחד בפה ואחד בלב, שהטעו, שהתנהגו בחוסר יושר. יואב, עם כל גבורתו, הרג שני אנשים בדרך עורמה, עשה עצמו כחבר, ניסה לדבר ולפתע שלף חרב. כך גם את אבנר וגם את עמשא. במלכות של הודאת אמת, של גלוי וחשוף וכנות וישרות אין מקום לדרכים כאלו, אין מקום להערמות כאלו. במלכות ראויה אין מקום לשמעי בן גרא שכאשר דוד נמצא בבריחה הוא מקלל אותו, וכשקרנו של דוד עולה אז הוא פתאום משתחווה לפניו ומקבל אותו כמלך. בהתנהגות לא ישרה, לא שיטתית, לא עקבית, במקום לבוא ולומר- טעיתי, אין מקום לאדם כזה, עם כל גדלותו.
רף הציפיות של המלכות שאותה דוד רוצה להוריש לשלמה, הוא רף ציפיות מאד גבוה של משהו מאד- מאד ישר, ואמיתי, מודה. הלוואי שנזכה כולנו להתעלות עוד ועוד בישרות, באמת ובהודאה, כדי שנזכה שמנהיגות מבית דוד תשוב ותצמח כאן לפנינו, מנהיגות שכולה אמת ואמונה, יושר וענוה במהרה בימינו.
שבת שלום ובשורות טובות.