"שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי, א',ח').
"הנה המוסר הראשון שיקח הוא מוסר האב והאם, כי הם ייסרו אותו וינהיגו אותו בקטנותו, ואח"כ יתיישר ללקיחת המוסר מדברי התורה" (רלב"ג).
העמדה המוסרית הראשונית נבנית ע"י האב והאם. זהו הצעד הראשון בהתפתחות הרוחנית של האדם. האב והאם אחראים על פיתוח התודעה המוסרית של הבן. בלי יסוד זה- כל המשך החיים יהיה חסר. יסודות המוסר נקבעים ומוטבעים דרך ההורים. "והנה רוב בני האדם טועים בזה, שאף אלו שמרבים להשתדל על זרעם בעודם בקטנותם שיעסקו הרבה בתורה, עם כל זה אין משגיחים כלום על תיקון מידותיהם, ולשחוק ושמחה היא בעיניהם כשרואים את חכמת בנם הקטן... וכשהילד מתחיל לדבר משחקים עמו והאב אומר לו תכה את אמך, ואמו אומרת לו... ואומרים שתינוק אין נצרך עדיין להדריכו... רק כשיגדיל ויהיה לאיש, ובאמת טועים הם בזה בשתים: א. שעיקר תיקון המידות תלוי בהרגל, והרגל נעשה טבע, ובקטנותו קודם שהורגל אז נקל להרגילו בטוב... ב. לכשיגדיל שוב אין כח ביד אביו להכריחו..." (ספר ארך אפיים, סי ג' הערה ב').
כשנפש הילד רכה ופנויה, וסמכות ההורים טבעית וברורה- אלו השנים להטמעת היסודות הנפשיים הישרים של בקשת האמת והיושר, הטוב והחסד. המפגש עם התורה, המופיע בשלב מאוחר יותר, יגדל ויפריח את היסודות הטבעיים שהושרשו על- ידי ההורים.
ובתוך עניין זה כלולות שתי בחינות: מוסר אביך, ותורת אמך. מוסר ותורה.
מוסר- כשמו, מייסר. דרישה להעמדת החיים לפי אמת- מידה גבוהה וישרה. האב עניינו לתת מוסר, דהיינו לדאוג ליישר את החיים לפי העקרונות והערכים היסודיים שלהם, ליישר- לייסר (עיין רש"ר הירש על התורה). גם המסכת העוסקת בענייני מוסר נקראת "מסכת אבות" (ראה הקדמת המהר"ל שם). האב עומד מבחוץ, ממקום גבוה וכולל יותר, מדור אחד קודם, ומשם הוא מנחה ומדריך את נפש הבן.
ותורה, כשמה- מורה. הוראת דרך, חדירה לתוך הליכות החיים. אחרי ההקשבה וההתיישרות לתביעה הכללית, נדרשת הולכת הנפש בתוככי החיים, בצעדים נכונים בכל מצביהם המורכבים.
זוהי תורת האם. התמדת הקשר אל העקרונות הכלליים נעשית על- ידי הוראת הדרך בכל פרט ופרט. לעומת הדרישה להקשבה למוסר האב- "שמע", באה הפניה לגבורה בהתמדה בדבקות בתורת האם- "אל תטוש". התורה החודרת בהליכותיה המרובות דורשת דבקות, לא לעזוב באמצע, לא לאבד את הדרך. "אל תטוש".
מעניין הוא, שיסוד החובה לשמירה על מנהגים נלמד מהביטוי "אל תטוש תורת אמך". המנהגים- הקשר שבתוך הליכות החיים- הם הביטוי החי ל"תורת האם".
ובפירוש הגר"א הוסיף: "מוסר אביך- הוא תורה שבכתב, ותורת אמך- הוא תורה שבעל פה".
אותן שתי תכונות, באות לידי ביטוי בשתי הבחינות שיש בתורה- תורה שבכתב, הכללית העליונה, השמימית, שאליה אנו מקשיבים. ותורה שבעל פה, המסתעפת ומתפרטת, והולכת וסוללת הוראת דרכים בכל פינה ופינה. ואותה אנו מצווים לא לנטוש.
לפעמים קל לשמוע "מוסר אב", כללי, עקרוני, אבל גבורה מיוחדת נדרשת לדבוק בדרך, לכל אורכה, בכל מצביה. "אל תטוש תורת אמך".
ורש"י פירש: אביך- הקב"ה, אמך- כנסת ישראל. הדבקות במקור הכל, העליון והשלם, אבינו שבשמים, והנאמנות לאמא, לכח שמוליך את הדבקות לאורך כל הדורות.
חיינו בנויים במבנה אחיד, מהמהלכים הכלליים ביותר עד למבנה הנפש הפרטית-
שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך".