"ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי לו לאשה".
הניגוד בין שני בני זוג אלו, מבחינת הרקע בו צמחו והדרך אותה היה עליהם לעבור כדי להגיע אל אותה התאחדות שלמה, הריהו בולט מפתיחה זו לפרשה.

יצחק הוא בן אברהם, ואברהם הוליד את יצחק. כל גדילתו והתפתחותו עומדות בצילו של האב הגדול. הגדלות, גדלות הנפש מלאה אותו כל ימיו. מעולם לא ראה מקרוב חיים של קטנות. ולעומתו עומדת רבקה שהיא גם בת בתואל הארמי וגם אחות לבן הארמי. כפלה התורה את התואר "ארמי" לאב ולבנו, שיודעים אנו כבר שדרים הם יחדיו, לאמר: כל אחד מהם היה ארמי ממש, ולא רק מפני שמקום מגוריו בפדן ארם, מה שמוזכר בנפרד לאלתר, אלא מפני שהיה ארמי בזכות עצמו. כך האב וכך האח. רבקה גדלה במרחב שהוא זר וקשה מכל העברים, מדור ההורים עד דור האחים. קטנות, נוכלים ורוע לב מלווה את ילדותה. מעולם לא ראתה מקרוב חיים של גדלות.

אך יצחק, ממקומו, לוקח את רבקה, ממקומה. לו- לאשה. שני סוגי העבודה ההפוכים זה מזה, מצטרפים להויה אחת, כשהשאיפה היא אל נקודה אחת. לא קלה היא דרכם אל "והיו לבשר אחד", להיפקד בפרי בטן ולצקת את התאחדותם אל הבן אשר את דרכי שניהם באישיותו. שנים רבות עוברות עליהם בציפיה.
ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא. הדרך חסומה אך יצחק אינו מוותר על המשכת זרעו דווקא מרבקה. הוא התפלל, ומשלא נענה, התפלל שוב, ושוב ושוב. "לשון 'עתר' לשון הפצרה וריבוי הוא" (רש"י).  יצחק לא חדל מלנסות שוב ושוב, ורק מכח ההפצרה הבלתי פוסקת הזו, הם אכן נענים- "ויעתר לו ד'" נקט הכתוב באותו לשון של העתרה, ללמדנו שרק היא שהועילה.
עתר הוא הכלי המשמש להפיכת התבואה בגורן. כלפי חוץ התבואה נראית במצב מסוים, אולם כשהופכים את מה שבפנים כלפי חוץ, מתגלה למרבה הפלא שלא הנראה מבחוץ הוא המצב האמיתי. מה שנראה יבש וישן, מתגלה על ידי ההפיכה טרי וטוב. כשאין מתייאשים, וממשיכים להפוך, גם את מה שנראה שכבר לא יצא ממנו כלום, כשכבר ניסו הכל, אין תקוה. אבל מי שאמונה בו ימשיך להפוך כל אבן, שמא מלמטה, מהצד השני, המצב הוא אחר.

זוהי עבודתו של יצחק. מי שנולד בביתו של צדיק, אמנם נקודות הפתיחה שלו טובות יותר, לכאורה קל לו יותר. נחסכו ממנו התמודדויות רבות, אך באמת יש לו משימה קשה לא פחות, הוא צריך להפוך הכל. ולא מפני שהמורשת שקיבל לא טובה, אלא אדרבה מפני שהיא כבר טובה, ולכן חייבים למשמש בה שוב ושוב ולהפוך בה גם כשנראה שכבר אמרו את כל האמיתות וייסודו את כל הדרכים הטובות. עליו לחפור את אותן בארות שחפר אביו כאילו לא נחפרו, ולהעמיק יותר! למצוא חיים משלו בכל הטוב והאמת שהונחל מהודר הקודם.

ויעתר לו, ולא לה. אין דומה תפילת צדיק בין רשע לתפילת צדיק בן צדיק. מפני שבבחינה מסוימת להיות צדיק בן צדיק תובע יותר! תפקידו של צדיק כזה אינו מסתיים משנעשה צדיק, חרף השפעת הורים ואחים. תפקידו להעתיר להוסיף עוד ועוד צדקות ולמצוא בכך את אותה חיוניות של הצדיק החלוץ, שחפר את בארות החיים לראשונה.