[1]נברא העולם ובליבו האדם, זה שתפקידו להיות שותף מלא ביצירה האלוקית הזו ובתהליך ההגעה שלה למגמתה הטבועה בה מראשית, קרבת אלוקים וחיבור שמיים וארץ. אלא שכנראה כך הם פני הדברים, שום דבר לא הולך חלק (לפחות אם מתבוננים על זה מהצד שלנו, בני האדם), האנושות עוברת תהליכים כלל לא פשוטים, מכוננים, וככול שהתהליך בראשיתו, הם עוצמתיים, מהותיים ועמוקים יותר.
בראשית, היו אנשים ענקים, בכלל לא בשום סדר גודל כמו שאנו רגילים איליו, "הנפילים היו בארץ", מלאי עוצמה, ראשיתיים, מכונים אף "בני האלוקים", אנשים במלוא שיעור הקומה, כאלו שראויים לשם "אדם" באמת. אלא שדווקא מה שכל אחד מהם בנפרד הוא עולם ומלואו, זה גם מה שהביא אותם לגזל והחמס, ואף לזנות, שכולם נובעים מראיית העולם רק מהזווית המאוד פרטית, שלא נדבר אנוכית, שלו. ככה אי אפשר לבנות עולם, הם משחיתים את כל כוחות היצירה האנושית והכללית, ועל כן לא נותר אלא לווסת את העוצמות, להפחית את סך שנות החיים הפרטיים למאה ועשרים, וגם כך לא ניתן היה לתקן אלא לבנות אנושות חדשה, על שרידי זו הישנה, אחרי המבול.
באו דורות הבאים וניסו להפיק את הלקח מאבותיהם הקמאיים. הגיע תור של תרבות חדשה, כזו המעריצה את הכלל ולא מבחינה בפרט וחייו, רגשותיו, עולמו האישי והסובייקטיבי. כולם "שפה אחת ודברים אחדים", והם מתחילים מסע לארץ חדשה, מוכנים לכול מחיר וקושי, מפתחים את העולם מבחינה טכנוטלוגית, יוצרים דברים חדשים ואל מסתפקים בשימוש בחומרי הגלם כמו שהיו רגילים עד כה, ומציבים להם משימה שגם היא גדולה ואינסופית, הם נסעו להם מקדמונו של עולם, התייאשו מהקריאה בשם ה' ובנו כלל שכל מטרתו היא לעשות להם שם, מגדל וראשו בשמיים, כזה שבנייתו לעולם לא תסתיים, כל דור יצטרך להיסמך על היסודות של אלו הקודמים לו, לבנות לא על חורבנם אלא על המשכם את השם הכללי שלהם. וכול זה בניתוק משם שמיים, לא לשם מטרה נעלה המהווה את יסוד החיבור ביניהם, לא שום דבר מלבד העוצמה שלהם ככלל, כשבעומק העניין, מסתתר לו אומן הציד האנושי מאחורי כל התהליך הזה, המניפולטור הגדול שבשם הקריאה בטובת והצלחת האנושות, בעצם רוצה להאדיר את שמו, לנצל אנושות שלמה לעינינו – המרידה הנמרודית. קר רשעים אינו מן המניין, והטבע האנושי מתנגד לכזו התאחדות, ה' יורד ומתברר השקר שבתפיסה הזו. אי אפשר ולא נכון לחנוק את הפרט, וממילא הכול נבלל ושוב נפרדים להם האנשים ונפוצים על כל הארץ.
פרטים זה חשוב מאוד ואין כלל ללא פרטים מלאי עוצמה וחיוניות, וכלל חשוב ואין טעם בפרטים רבים ועצומים שעסוקים כל אחד בעולמו האישי שבסוף יגיע להיות גם גזלני, "הא בלא הא לא סגי". ומתוך התהליכים הקשים האלו, שכולם בעצם היו ה"רחם האלוקית" לפרי היוצא מהם, מגיע תור הופעת הכלל שכול עינינו הוא הקריאה בשם ה', כלל המתחיל ממשפחה דווקא ולעולם הוא יהיה כזה, כי משפחה זהו קשר בל יינתק, כלל שחפץ בכול פרט שבו, בהעצמתו בצורה מקסימלית מחד, ולא פחות מכך בבניית כלל מלא בכול אותן עוצמות, וכל זה מתוך ולשם הליכה וקריאה אמתית בשם ה', התגייסות מוחלטת להופעת הטוב האלוקי בכול ולכול.
_________________________________________
[1] רוב דברינו מבוססים על פירוש הרש"ר הירש על התורה.