העיסוק במוסר חייב להיות עיסוק מתמיד. אין זה לימוד "לשנות חשיבה", או לרגעים מיוחדים- מרוממים או להיפך. לימוד מוסר צריך להיות חלק מסדר היום של כל אדם מישראל. כך מופיע ב"משנה תורה", בסימן הראשון: "וצריך האדם לקבוע לו עת ללמוד ספרי מוסר בכל יום ויום, אם מעט ואם הרבה...". מקור דברי המ"ב הוא בספר "חיי אדם"- להלכות יום הכיפורים, ושם הוסיף: "שהוא (לימוד המוסר) יותר חיובי מכל לימוד, ואפילו אם יתבטל על ידי זה מלימוד פרק משניות או שאר לימוד, כי מה ד' אלוקיך מבקש מעמך כי אם לירא אותו...".

בהוראה והדרכה זו אין רק הוראה מעשית- התנהגותית גרידא, כי אם קביעת אופיו של האדם, ציור של העמדה הנפשית הקבועה. העבודה המוסרית צריכה להיות לתודעת חיים, לעמדה קבועה בנפש. מטרת לימוד המוסר היא בראש ובראשונה ליצור תודעה. תודעה של חתירה לאמת, לטהרה, ליושר וכנות. עם התודעה הזו האדם הולך, ובכל אשר יפנה הוא תמיד יחפש אחריה, אם בעבודתו, אם בחיי המשפחה, ואם במצבים השונים הנקרים לפתחו. אלה הם החיים. מבלעדי החיפוש האיכותי של העמדת החיים על היושר והאמת, בכל תחום ותחום- מה הם החיים.

אם כן, לימוד המוסר איננו פעולת "הטפה", או האורה התנהגותית כזו או ארחת, אלא העמדת האיכות של החיים. "המוסר איננו מתרכז רק במעשים טובים של המובן החברתי בלבד. המוסר הוא ראשית הכל תכונה פנימית עדינה, שמוכנת בנשמה לבקש את הטוב, את הטוב המוחלט, להיות בעצמו טוב, להיות דבק אל הטוב" (אורות, עמ' קלו,).

החתם סופר, שיום פטירתו חל בכה' תשרי, רגיל היה לומר לתלמידיו: " האמינו לי, שביום שאין אני לומד מספר מוסר מרגיש אני בעצמי הצטננות ביראת ד'" (ראה בספר חוט המשולש על תולדותיו).

וכך הם דברי שלמה המלך בספר משלי, פרק ד' פס' יג': "החזק במוסר אל תרף, נִצְרֶהָ כי היא חייך". וכתב על כך הגאון מוילנא בפירושו: "כי היא חייך- מה שהאדם חי הוא כדי לשבור מה שלא שבר עד הנה, לכן צריך תמיד להתחזק, ואם לא יתחזק- למה לו חיים".

לעיתים, הדרישה למוסר מעוררת נוגדנים אצל האדם. קשה לו לעמוד בדרישה לשבור, הוא מרגיש רצון "לזרום" ולחיות בנחת. פעמים רבות רגשות אלו נובעים מצורך לשנות תפיסה ויחס אל לימוד המוסר. וכמון כן שינוי ביחס לציפיה מהחיים. מה הם החיים, אם לא ההשתלמות המתמדת של הדרישה לטוב וליושר. מה טעם לחיים, אם לא האיכות המוסרית שמתגלה בהם. עיקר המבוקש, בתוך כל צרכי חיי השעה החשובים, הוא לגלות בכל את הטוב והיושר, בכמה שיותר איכות וכמה שיותר כמות. לשם כך צריך ללמוד, ללמוד להתקשר בשאיפותינו אל מושגי הטוב, במובן הכללי והאידיאלי ובמובנם הפרטני והחודר, היורד עד למצבים הקטנים של החיים. ללמוד מוסר זו בקשת החיים. לבקש את מוסר זהו הצמאון היסודי של הנפש, ועלינו רק לתת לה את פרנסתה, להרוותה, ולא לשחוק אצלנו את הרגשות העמוקים האיכותיים הללו.

מכאן- הפרטים רבים כמו בתחומי החיים- כך תחומי המוסר. בכל נקודה ונקודה בחיים- מתעורר הרצון לחיות את ה"אני" שלי, את האישות המוסרית. וממילא- הלימוד, ההתלבטויות והשיקולים שסביב כל ענין וענין. מי "שנדבק" במחלה הזו- מרגיש את טעמה המתוק, הוא חש בפנימיותו מהם החיים, ואיננו יכול להפרד מהם. רק נדרשת עבודה מתמדת, לא להפסיק, ולא לתת לסחף החיים להשכיח את הטעם המתוק הזה, "החזק במוסר, אל תרף".