ראשית כל, נזר הבריאה, האדם, ושמו מעיד על לקיחתו מן האדמה ומסביר המהר"ל (תפארת ישראל) כי מהות שניהם היא היכולת להוציא מן הכח אל הפועל כוחות החבויים בתוכם. האדמה מצמיחה צמחים ועצים, והאדם אמור לגלות ולהצמיח מתוכו את הכוחות הרוחניים שבו.

אלא שכמו באדמה שהינה היסוד החומרי בעולם, כח כבד וגס המושך כלפי מטה, כך גם באדם עצמו שאע"פ שנפח בו הקב"ה נשמה, הוא נלקח כפי שאמרנו מן האדמה, יש בו מרכיב חומרי וגס המכביד עליו בתהליך ההצמחה הרוחנית.

ניתן לומר, כי כל יסוד החטאים בעולם נובע מאותה מציאות אדמתית שבתוכינו ולפיכך חטא אדם הראשון קשור מהותית לחטא הארץ. "ארורה האדמה בעבורך" ומסבירים המפרשים כי האדמה נתקללה משום שעברה על ציוויו של הקב"ה ולא הוציאה עץ פרי עושה פרי, אלא עץ עושה פרי. והנה, אדם הראשון משולח מגן עדן בכדי "לעבוד את האדמה אשר לוקח משם" נוצרה יכולת תיקון מעבודת האדמה המצמיחה יוכל ללמוד האדם על עצמו, להתגבר על היסוד האדמתי שבו ולהצמיח מתוכו כוחות. אלא ששוב נופל האדם. קין, עובד האדמה, לא רק שאיננו מצליח להצמיח מן האדמה ומביא לקב"ה מפירותיו הגרועים (רש"י), אלא מוריד את אחיו הבל אל האדמה וקוטע את צמיחתו וגדילתו וגם הוא מקולל "ארור עתה מן האדמה".

בסוף פרשת בראשית, מספרת לנו התורה על המציאות העגומה "וַיַּרְא ד' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: וַיִּנָּחֶם ד' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ד' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

זוהי תגובה קשה מצד הקב"ה, למחות את כל העולם. להביא מבול על כל היצורים. וכי הקב"ה מתחרט על מעשיו? נוכל אולי להבין את המהלך האלוקי בעזרת המדרש "כלום בראתי אותו (את האדם) אלא מן העפר, מי ממחה את העפר המים". האדמה הקשה איננה יכולה להנביט ולהצמיח מתוכה אם לא נרכך אותה. כמו כן, המרכיב האדמתי, החומרי שבאדם, מושך אותו כלפי מטה, מכביד עליו והוא זה היוצר את כל מציאות החטאים של אדם הראשון, קין והדורות עד נח. לכן, צריך קצת למחותו, לרככו, למוסס אותו להפוך אותו למחית בכדי שיתרומם מעל למציאותו החומרית. "אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה". הקב"ה מביא מבול לעולם, מים בעוצמה רבה בכדי לרככו וע"י כך ליצור נקודת פתיחה טובה יותר להתמודדות שבין הצד החומרי לצד הרוחני שבאישיותו של האדם.

נראה כי הולדת נח מסמנת את אותו השינוי והתיקון של האדמה "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" מרגע שבא נח לעולם נחה קללתו של אדם הראשון, קללת האדמה (רש"י).

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד'". נח, איש צדיק ואיש האדמה, חושף את העובדה כי ביכולתו של האדם להתגבר על הצד החומרי שבחיים ובאדם, באמצעות המים הממוססים את הצד החומרי ומחלישים אותו "אלה תולדות נח - למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים, מעשים טובים". כמו-כן האדמה מתרככת ויכול האדם לעבוד בה, לעבדה ולהצמיח ממנה "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם".

אך קומה זו אינה מספיקה. "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" "ויש מרבותינו הדורשים אותו לגנאי".

פתחנו בדמיון שבין האדם לאדמה, אלא שקיים הבדל עדין אך מהותי ביניהם. המהר"ל מסביר בכמה מקומות שהאדם הוא עץ הפוך. כלומר ששורשו אינו נטוע בארץ אלא בשמים. והשורש הוא הצד המחייה את העץ. לכן, בכדי להבין שעולמינו מבוסס ומתחייה מן הצד הרוחני שבו, איננו יכולים להסתפק בהחלשת החומר, בריכוך האדמה ע"י המים, מפני "שהנטיה האדמתית סוף סוף יש לה איזה משקל מכביד" (אורות הקודש) "ויחל נח איש האדמה" שוב האדמה מטה את האדם לחולין ולא לקודש. והתוצאה "וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה". השכרות מוציאה מן האדם את כוחו הרוחני אין בו דעת, והוא גולה ממקומו, אין זה ייעוד האדם בעולמו.

לכן, אנו צריכים עוצמה של מים מסוג אחר שלא תמחה ותמוסס את הצד החומרי שבאדם אלא תעלה על נס את הצד הרוחני וע"י כך יתברך הצד החומרי. ו"אין מים אלא תורה". בפרשה הבאה ניפגש באברהם אבינו שממנו יתחילו אלפיים שנות תורה לאנושות. כך, באמצעות הוספת האור הרוחני לעולם בכלל ולאדם בפרט, תוכל גם האדמה להתברך באמצעות אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" ובמדרש מובא: "ושמתי את זרעך כעפר הארץ - מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים"

שנזכה שבחורף הבא עלינו לטובה מתוך הצימאון לא-ל חי למשיב הרוח ירדו עלינו מי תורה ומי גשמים ואז גם אולי נתברך בירידת צד הגשם שבתוכנו.