אנחנו נמצאים בתווך בין שתי פרשיות, פרשת וישב ופרשת מקץ. שתי פרשיות של יוסף הצדיק, שתי פרשיות שבהן נושא החלומות הוא הנושא המכריע. יוסף והאחים היא סוגיה סובבת סביב החלומות, לאחר מכן יציאתו של יוסף מהבור וחלומו של פרעה, החלומות של שר המשקים ושר האופים, יוסף נקרא בעל החלומות ובפרשתנו יוסף זוכר את החלומות.
הזוהר הקדוש אומר על פרשתנו שכל אדם מחויב לזכור את חלומותיו הטובים. עם ישראל הוא עם שנבנה על אדני החלומות, את עיקר האמונה שלנו, את עיקר הגאולה שלנו, אנחנו בונים מדברי נבואה. גם אם אנחנו לא נביאים, חלום זה אחד משישים מנבואה, אומרת הגמרא. חלום, אומר הרב קוק באורות הקודש, זה לא להתפשר עם המציאות העכשוית הלקויה, זה לא לתת לארס של הציניות העכשווית לקלקל את כל החזון, את כל הרצון של האדם ליותר, לתיקון, לקדושה, לטהרה. מי שאוהב חלומות, מי שיודע להעריך חזון, יודע שמחלומות צריך להתרגש, על חלומות צריך לשיר, בחלומות צריך להאמין. מי שיש לו חלומות גדולים יודע גם להלחם למענם. ח-ל-ם אותיות מלחמה. מי שהיה לו חלומות להגיע לבית המקדש ולטהר את המנורה יכל להלחם מעטים מול רבים, מי שהיה לו חלומות להקים ממלכה יכל להלחם חלשים מול גיבורים. בכל הדורות כולם, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, בכל הדורות החלומות האלו מניעים אותנו. גם ספר הכוזרי, ספר האמונה המרכזי שלנו, גם הוא מתחיל מחלום, חלום מלכותי. כך, משם, מנקודה כל כך פנימית ועמוקה מתחיל עולם האמונה שלנו להיבנות.
נזכה לחלום להעמיק בחלום, לחלום על איזה בית אנחנו רוצים לבנות, כל אחד ואחד. איזה בית לאומי אנחנו רוצים לבנות, לא לוותר על החלומות, לא לקצוץ אותם, להציב אותם בשיא גבהם, בשיא עצמתם ודווקא מתוך כך בעזרת ה' יהיה לנו הרבה כח להלחם למענם להתמסר להגשמתם.