ידועים דברי חז"ל המקשרים בין הביטויים שבראשית הבריאה לבין ארבעת המלכויות: תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. מלכות יון הוגדרה כ"חושך": "חושך זה יון שהחשיכה את עיניהם של ישראל". בודאי לכל הגדרה יש משמעות, וניתן לדלות ממנה הבנה ביחס לעניינם של ימים אלו, בהם מאירה הארת הניצחון על התרבות היונית.
במבט ראשוני, נראית הגדרה זו מעט תמוהה. מדוע יון מוגדרת כחושך? אמנם היו גזרות רוחניות וגזירות שמד, אבל מה התייחד בביטוי "חושך".
המונחים "חושך" לעומת "אור" מבטאים את תפיסת המציאות שסביבנו. המצוי בחושך איננו מסוגל לפגוש את המציאות שסביבו. אין לו אפשרות של ראיה כללית ומקפת. הוא מגשש כעיור באפילה, ממשש פרט אחר פרט ומנסה לצייר לעצמו את המציאות. האור מאפשר ראיה, הסתכלות אחת המבחינה בפרטים כולם, במיקומם וביחס שביניהם.
לכאורה, המלכות היונית הוסיפה מבט כללי ומקיף על המציאות. במקום התפיסות הילדותיות של עובדי האלילים עברה האנושות לתפיסות מתקדמות של חוקיות וסדר שבטבע. העולם לא עומד על- גבי פילים, ולא על דמיונות אחרים. יש מבנה וסדר. יש נוסחאות וחוקים המקיפים את המציאות. לכאורה, יש כאן התקדמות מתפיסות פרטיות ומגושמות לתפיסה כללית ומופשטת.
אך הבה נעשה צעד נוסף בהתבוננות במושג "חושך". לאור מה שנתברר עד כה, אנו מבינים שחושך הוא הסתרת המציאות. כל חושך מסתיר את הראיה הכללית- השלמה של המציאות.
ממילא, כל הסבר או חוק שאינו מבאר את כל התופעות שישנן- הרי הוא מחשיך. כל חוק או נוסחה המסבירים רק חלק, הרי הם אינם כוללים חלקים אחרים, ובכך הם מסתירים בעדם. האדם הנצמד לחוק מסוים, ומסביר על- פיו את פשר המציאות שסביבו, הרי הוא מתעלם בכך מתופעות וכוחות נוספים שאינם מוסברים על- פי חוק זה, ואם- כן הוא חי בחושך.
נמצא, שהמושג "אור" שייך באמת רק לחכמה כזו שתקיף את הכל ותתן מענה והסבר לכל דבר ועניין. פחות מכך- הרי יש בכך החשכה. ואי אפשר שתמצא חכמה כזו אלא ממקור שהוא מחוץ לעולם ולא מתוך העולם. כל חוק או הסבר הצומח מתוך העולם- הוא איננו מבאר את הכל, ולא נותן מענה לכל. הוא חלקי ומסתיר. המסקנה היא שאין אור אלא האור האלוקי, המקיף וכולל כל, ונותן מחיה לכל. החכמה היוצאת מתוך האור הזה היא החכמה שיכולה להאיר לנו את החיים, כלומר- לתת לנו כיוון כזה שיוביל אותנו לחיים שאינם מדחיקים שום כח ואינם מסתירים בעד שום תופעה או מחשבה. חכמה זו היא חכמת התורה. כי נר מצוה, ותורה אור. פחות מכך- חושך.
- מעתה, נשוב לחכמת יון. החכמה היונית החלה מהלך של חיפוש חכמה וסדר בבריאה. לא נסתיר ולא נכחד שבאמת התקדמות והתפתחות יש כאן. האנושות רוצה לחיות חיים כלליים- מאוחדים- אורגניים, ולא מפוזרים כבימי עובדי האלילים. הדרישה לחכמה ולחוקיות היא דרישה עמוקה מאד, הנדחפת מהרצון לגלות את המבט הכללי בתוך המציאות שלפנינו, כאן בעולם הזה. אך "אליה וקוץ בה", בשורש זה נמצא גם הסיכון הגדול, "שורש האמונה הוא שורש המרי" (ל' הכוזרי). ברגע שניתן הסבר אנושי להתנהלות המציאות, נותר חושך גדול. כשמתייסד חוק כלשהו, ועל- פיו נתפסת המציאות כולה- בכך "חסמנו" את עצמנו מלהיפגש עם האור הכללי, צמצמנו את מבטנו למבט חלקי- אנושי, שבהכרח מסתיר ומעיב. כל זמן שהאליליות שלטה, והעולם הצטייר כ"בלאגן" של כוחות פועלים, ניתן מקום בתודעת האדם להקשבה אל גורם עליון, אלוקי, מקיף וכולל כל, אינסופי. דווקא חוסר הסדר האלילי איפשר עוד בקיעים לאור האלוקי לחדור לתודעה. לא כן בהחשכה היונית. הציור ה"שלם" של חוקיות וחכמה אנושית המבארת את כל המציאות על- פי חוק וסדר טבעי- ציור זה "חסם" את התודעה מלהתקשר ולהתוודע אל הבלתי- מוגבל, אל מקור האור האמיתי, אל תפיסת המציאות לאמיתתה- לשלמותה.
- כעת, מתבהרת ומאירה ההגדרה- "חושך- זה יון". הניצחון על יון הוא ביצירה המופלאה של תורה שבעל- פה, בהכרה שהחכמה שייכת לעולם אל מה שמעליה, ש"טובה חכמה עם נחלה". כוחות הצירה והפיתוח האנושיים ימצאו את מקומם דווקא מתוך ענוה כלפי הלא נודע והבלתי מוגבל. הטבע מתגלה מתוך הנס.
בחנוכה מתחילה דרך ארוכה, דרך של עילוי הטבע, החכמה, הכשרונות והפעילויות האנושית. הברור שהתגלה בנס השמן ונס המלחמה מהווה קריאת כיוון לכל המהלך ההולך ונוצר, עד להתחוללות הצעדים המתחדשים בגאולתנו זו האחרונה, המאחדת נס וטבע, נשמה וגוף, תוך ציפייה לגילוי האור הגדול, אור חדש על ציון תאיר. חנוכה שמח!