"אל תגעו במשיחי" דורשים חז"ל אלו האבות, אברהם יצחק ויעקב, שהקב"ה מתייחס אליהם כמשיחים, ומוכיח את המלכים- "ויוכח עליהם מלכים"- אלו פרעה ואבימלך. הקב"ה מלמד לקח את פרעה בפרשתנו, ואת אבימלך בפרשת השבוע הבאה. ובעזרת לימוד הלקח הזה מושגי המלכות היסודיים ביותר מתערערים ונבחנים מחדש. אותה תפיסה מלכותית של פרעה, שהכל מותר למלך, נסדקת בעזרת אברהם. אברהם מופיע כסוג של משיח, כסוג של מלך שבא לבנות מחדש את כל מושג המדינה- מהו מלך, מה תפקידו, מה עמדתו ביחס לעם.

"אל תגעו במשיחי" אברהם הוא מבשר בשורת משיח. בהמשך הפרשה אברהם יוצא לקרב נגד ארבעת המלכים למרות שאין לו שום אינטרס אישי בקרב הזה, הוא לא מרוויח ממנו דבר, לא כסף ולא ממון. וכשהוא חוזר מהקרב עטור ניצחון כל אומות העולם, כך אומרים חז"ל, התכנסו והעמידו את אברהם למלך עליהם, בעמק שוה הוא עמק המלך.

בנוסף, זהו חזון עתידי משיחי, האנושות קולטת שיש פה דמות שמהווה אלטרנטיבה למושג המדינה והמלך. מדינה שלא נלחמת למען נכסים, אלא למען הצדק. לא למען אינטרס צר, אלא למען טובת האנושות. אברהם מבשר בשורה אחרת. ובעקבותיו עם ישראל בא לבשר בשורה אחרת, גוי גדול, מדינה, ממלכה שמה שמניע אותה זה הצדקה והמשפט, ובראש ובראשונה המלכים.

המלך שלנו, דוד המלך, דוד שעושה צדקה ומשפט לכל עמו. צדקה וגם, אחר כך משפט. שופט את כולם אבל עוד לפני כן דואג שלא יחסר דבר לאיש. זה המלך, זאת המדינה שמנסה אברהם אבינו להגדיר כאן בתחילת הפרשה, בתחילת דרכו אל מול מלכים אחרים. עוד אין לו עם ואפילו משפחה אין לו, אבל החזון כבר מוצג כאן. מתוך הצבת החזון יבואו השלבים של ההדרכה והכוונה.

"אל תגעו במשיחי"- מסביר הרב קוק, זה החזון הגדול, אבל "בנביאי אל תרעו"- זהו הצד השני של האבות שהם נביאים, מדריכים, מלמדים, סוללים דרך ארוכה כיצד האנושות תגיע אל יעודה המשיחי.

שבת שלום