לפי דעת חכמים, ישנה ביקורת מסוימת על אברהם במפגש שלו עם מלך סדום. מלך סדום הציע לאברהם לקחת את הרכוש ושהוא, מלך סדום ייקח את הנפשות, אומנם, אברהם מתנהג בצניעות מופלגת ודחה כל רעיון לקבל רכוש אבל אומרים חכמים שאברהם יכול היה להציע הצעה הפוכה לתת את הרכוש בידי מלך סדום ולקבל את הנפשות, לקבל את הנפשות אליו, לקבל את האנשים אליו לאוהל, אליו למערכת החינוך שהוא התחיל לבנות, אליו, לבית הספר שלו לאמונה ולחסד. לאברהם היתה יכולת להשפיע ולמנוע את ההתדרדרות של האנושות למחוזות סדומיים עגומים.
אנחנו לא באים לדון את אברהם, אלא בעקבות חז"ל לברר את מידת האחריות. מידת החסד מולידה לאחריות על עתיד האנושות, על עתיד החברה וחז"ל נועצים את האחריות בחינוך, בנפש. כבר בתחילת הפרשה נאמר "את הנפש אשר עשו בחרן"- עשיית הנפשות. בהמשך אנחנו נפגשים עם "וירק את חניכיו", חניכים של אברהם. העבודה הזאת, עבודת ההשפעה על הנפשות, עבודת החינוך, לקיחת האחריות על אופי החיים ועל ערכי החיים. לפי חז"ל המחיר היה כבד העובדה שהשפעתו של אברהם לא היתה גדולה כמו שהיתה צריכה להיות גדולה זה מה שאיפשר בסוף של דבר לאותם קוצים לצמוח, אותם קוצים שאיפשרו את גלות מצרים הקשה, את השיעבוד מצרים הנורא. אותם יסודות אנשים נמוכים, אכזרים, חסרי רחמים. פרשת לך לך, פרשה של הליכה, שבתחילת קריאה בשם ה'. פרשה שתובעת מאתנו להמשיך את המפעל החינוכי האדיר של אברהם, שמזמין את כולם אליו. אבל גם מנסה להטמיע מושגים, ערכים, אמירות חינוכיות, לעצב נפשות, ולדאוג לאנושות אחרת. אנושות יפה, אנושות עדינה, אנושות שבה ניתנת הבכורה לתלמידי אברהם אבינו, בעלי העין הטוב, הרוח הנמוכה ונפש השפלה.
שבת שלום ובשורות טובות