השם הוא המהות והתוכן, הוא מציין על האופי והתפקיד, ואומרת הגמרא[1] שאברם משמעו אב לארם ואברהם הוא אב המון גויים, ושרי משמעו שרה לאומתה ושרה היא שרה לאומתה ולבסוף לכל העולם כלו. יתרה מזאת, מאז אין לקרוא לאברהם אברם, אבל לשרה ניתן לקרוא שרי, אף על פי שלאברהם היה אסור לעשות כן. על היכולת לשנות שם ולהחליף במידה מסויימת מהות לא נעמוד בדברינו הפעם, אבל כן ננסה לברר את משמעויות השמות.

מסביר הרב[2] שהרגש הלאומי הוא דבר פשוט וברור, טבעי ומוסרי, וכול אדם ישר בטבעו בוודאי אוהב את אומתו וחפץ בטובתה, כדוגמת אהבת המשפחה. יתר על כן, פעמים לא מעטות ניכר כי האדם פועל לטובת אומתו ומקריב קורבנות אישיים גדולים אפילו ממה שהיה מוכן לעשות בשביל עצמו או משפחתו. ולכן ברור שאברהם ושרה, שקודם כל היו אנשים ישרים וטבעיים, אהבו את אומת המקור שלהם – ארם, ועשו ככול הניתן לטובת אנשיה, בחומר וברוח. אבל מאחר והם התעלו בנבואה, הם הגיעו להכרה עליונה מזו, והיא שאל לו לאדם השלם להפנות את כוח אהבתו לאומתו בלבד, אלא עליו להפנות את כול משאבי כישרונותיו ויכולתו להביא ישועה לכלל האדם באשר הוא. זוהי כמובן לא המדרגה הטבעית אלא עליונה ממנה. לכול אומה נכון ואמתי (בשלב זה של ההתפתחות המוסרית הכללית) להיות עסוקה בה עצמה ותו לא, וכתוצאה מכך לצערנו כלל לא להתחשב באומות האחרות, וחמור מכך לראות בהן לעיתים מזומנות גורם שעליו יש להשתלט ולהכניע ולנצל, שזה כמובן פסול מן היסוד. אלא שלא כן הוא באומה הישראלית. תוכן החיים שלנו והרצון הפנימי שלנו לחיות כאומה על פני ההיסטוריה הוא התשוקה הבלתי ניתנת למיצוי של ההטבה לכול העמים כולם. לאומיותנו היא מצד אחד ככול העמים, עוסקת בשכלול עצמה בכול תחום ומישור, "הן עם לבדד ישכון", אבל כול העניין שלה הוא הבאת הברכה והשלמות לכול.

על כן הקריאה לאברהם אברם אסורה, היא פספוס אדיר וטעות גמורה, שהרי הוא התעלה מעל הרגש הלאומי הבנאלי הכללי. כמוהו גם שרה, שבלעדיה לא תקום האומה הישראלית. אלא שלעומת אברהם המציין את התודעה והתכלית - "מוסר אביך", שרה מציינת את קדושת המעשים בפועל – "תורת אימך", ולה ניתן גם כיום לקרוא בשם שרי, השרה של אומתי בלבד, כי ברמה המעשית אסור לנו להזניח את הפרטיות שלנו, את הדאגה לאינטרסים הישראליים ופיתוח החיים הפנימיים שלנו על פי רוחנו אנו. ועל כן יש כאן מבט מורכב ומיוחד, המשלב את התודעה היותר מתקדמת מחד, עם הדרך המעשית להגיע לשלמותה מאידך.

נקודה למחשבה. האם ישנם עוד מקומות בחיים הפרטיים שלך בהם ישנו את המתח בין המבט המבקש להרבות טובה כלפי חוץ, עם הצורך להיבנות כלפי פנים. כיצד את/ה נוהג/ת במקרים שכאלו? 

_______________________ 

[1] ברכות דף י"ג.

[2] בספר עין איה על ברכות שם.