ספר הישר, כפי שנקרא ספר בראשית, כשמו, הוא ספר המידות הישראליות. התורה פותחת בסיפור מעשה תולדותיהם של הצדיקים. אלמלא הורגלנו כבר לסדר זה של התורה, מן הסתם היינו תמהים, בבואנו לפתוח לראשונה את ספר תורת ד', למצוא אותו פותח במעשיות. התורה, תורה השם המדריכה ומכוונת את האדם אל השלימות, ומעמידתו על חובתו בעולם, היאך הפליגה בסיפורים, מדוע לא פתחה בציווים, הדרכות ואזהרות?
נדמה לעצמנו אדם מבקש לו דרך בעולם, שיטה או תאוריה שתגאל אותו מחסור הפשר והתוהו. חברו הטוב מציע לו ספר שיפתח לו פתח לפילוספיה שבונה דרך לחיים בעלי משמעות, המבקש הנואש פותח את הספר ומוצא את עצמו לאורך חלק ניכר ממנו, שוקע בסיפורים אורכים ומפורטים על הגיבורים מחוללי השיטה, קורותיהם תלאותיהן, נדודיהם ואפילו סדרי המשפחות, היחסים בתוכן והדרך בה פגשו את בת זוגם. סביר להניח שהוא ישליך את הספר באכזבה גדולה ולא יטרח להגיע למקום בו אולי מתחיל הספר להיות מה שמצפים ממנו.
הבנת פשרה של תופעה זו מרוממת אותנו להבין אחרת את ענינה של התורה. אנו רגילים לראות את חלק המצווה של התורה, אזהרותיה וחיוביה, לפרטיהם והלכותיהם, ומתרשמים שיש כאן מערכת חוקים דורשת, שהתחברות אליה או התרחקות ממנה תלויה בקיום החוקים או בהתרשלות. ובזה מסתכם קשר האדם עם התורה.
ספר בראשית, העמוס בסיפורי האבות והשבטים, מכונן את ההבנה הבסיסית שהתורה וכל ציוויה הם רק החלק השני של ברית ישראל והתורה. אתם חייבים לקיים את כל הכתוב בה, מפני שאופייכם מתאים ודורש הנהגה כזו.
באריכות הגדולה ובהפלגת התיאורים אנו פוגשים את מידותיהם של האבות, ובמידותיהם של האבות, אנו מוצאי את עצמנו. אנו נדרשים לשאוף למידות כאלו מפני שהן צפונות בנו. אלו אבותינו, זהו החומר ממנו אנו עשויים, ואם איננו חיים כך, הרי זה מפני שאנו מתכחשים לאופיינו ולמידותינו הטביעות.
"דרך ארץ קדמה לתורה", לא מפני שהיא חשובה יותר מחוקי התורה, אלא מפני שבלא הדרך ארץ, בלא המידות הנדרשות לחיי תורה, לא הייתה בהתורה מצווה אותנו דבר ולא היתה פועלת בנו דבר בקיימנו אותה. המוסר הטבעי שכבר יש בנו, שירשנו מאבותינו אלו, הוא בונה לנו נפש כזו שבהשלמתה בלימוד תורה וקיום חוקיה , תביא את התכלית הרצויה. תורה, שציוה לנו משה, שמשלימה את המורשה הטבעית המפעמת בקהילת יעקב מראשית תולדותם.