"אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו", כך אנו אומרים כל יום בפסוקי דזמרה. "אל תגעו במשיחי" נאמר על האבות שהתהלכו בארץ, כך דורשים חז"ל. "אל תגעו במשיחי" על פרעה שמנסה להציק לאברהם אבינו בפרשת השבוע שלנו, על אבימלך שינסה להציק בפרשה הבאה.
"אל תגעו במשיחי" מכיוון שאברהם הוא משיח, הוא מופיע על במת ההיסטוריה ומקפיץ אותה אל העתיד המשיחי. הוא מגיע משום מקום אל הארץ וטורף את הקלפים. המלך פרעה חושב שהכל בידיים שלו והכל מותר לו, גם לקחת אישה בלי לברר יותר מדי, ואם היא אשת איש הנורמה זה להרוג את האיש ולקחת את אשתו, ואברהם טורף את הקלפים והמלכות הבלתי מנוצחת של פרעה מתמוטטת, המעמד האישי שלו נשבר. ארבעה מלכים בלתי מנוצחים המטילים אימה באזור מופתעים על ידי אברהם וקומץ לוחמים, כל האנושות מוכת תדהמה, "עמק המלך", אומר המדרש: באו כל אנשי העולם והתייחסו אל אברהם כאל מלך מושיע, מלך מושיע שלא מבקש דבר לעצמו, "מחוט ועד שרוך נעל". דמות עתידית, הופעות מלכותיות, מנהיג אמיתי שרוצה לעשות צדק ויושר ששובר זרוע רשעים ושבט מושלים, שמראה מהי צדקה ומהו משפט. כל האנושות חפצה במלך כזה, מחכים כולם למשיח. אברהם מושיע, החזון המשיחי מופיע יחד איתו "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענווי ארץ". אומרים חז"ל שעל אברהם נאמר "אחות לנו קטנה", שאיחה כל באי עולם, מאחה את האנושות, מחבר אותה. אפשר לומר שאברהם מתחיל מהסוף. המטרה כבר נקבעה, הגענו כבר ליעד. אלא שיעברו הרבה שנים עד שהאנושות תפנים את מה שטמון בה, את הכח המשיחי שכבר נמצא בה, את הגאולה שהיא כבר חווה. "אל תגעו במשיחי", והמשך הפסוק הוא "ובנביאי אל תרעו". יקומו גם נביאים, נביאים לאנושות, נביאים לעולם, שיראו את הדרך איך להגיע אל אותו חזון משיחי עתידי. אנחנו מחכים בסבלנות אבל בעקביות להופעתו השלמה של חזון המשיח של אברהם אבינו.